העובד נקלע למצוקה נפשית חריפה על רקע משברים משפחתיים. המעסיקה טענה כי הוא פוטר בגלל שתיית אלכוהול והתנהגות בלתי הולמת אך ביה"ד לעבודה קבע: מדובר באפלייה כלפי חולה נפש.
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה חלק מתביעה שהגיש עובד מפעל, שפוטר זמן קצר לאחר שהשתחרר מאישפוז במוסד פסיכיאטרי. השופטת דגית ויסמן מצאה כי העובד פוטר חרף העובדה שרופא תעסוקתי אישר שהוא מאוזן וכשיר לעבוד, וקבעה כי המעסיקה הפלתה אותו על רקע מחלתו בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
העובד הועסק כעוזר מסגר בחברת "קופרמן קבלן לעבודות מתכת" בין השנים 2009-2015, והוצב מטעמה במפעל של התעשייה האווירית בלוד.
לדבריו, הוא היה בריא בנפשו עד שטס לרוסיה במאי 2015 לרגל פטירת אביו. במהלך אותה "חופשה", טרגדיה נוספת פקדה את משפחתו, כשאישתו של אחיו נהרגה בתאונת עבודה.
עם חזרתו ארצה הוא החל להפגין התנהגות אלימה ולא מאוזנת במקום העבודה. בהמשך, הוא אושפז במוסד פסיכיאטרי למשך שישה שבועות ושהה בחופשת מחלה עד לאוקטובר – אז קיבל מרופא תעסוקתי אישור לחזור לעבודה.
אלא שזמן קצר לאחר שובו הוא זומן לשימוע לפני פיטורים בשל התנהלותו טרם האשפוז. מספר ימים לאחר מכן הודיעו לו שהוא מפוטר.
בתביעה שהגיש בדצמבר 2015 לבית הדין לעבודה, טען העובד כי הפיטורים נעשו בניגוד לחוק תוך הפלייתו על רקע מחלתו הנפשית. הוא ביקש מבית הדין להורות על חזרתו לעבודה ולשלם לו פיצוי בהתאם לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
מנגד "קופרמן" טענה שהעובד פוטר כחוק. לטענתה, התפרצויותיו נבעו מהרגלי שתייה שפיתח בצל המשברים והיא הייתה רשאית לפטר אותו בשל כך. החברה טענה גם שהתובע לא נחשב ל"אדם עם מוגבלות" על פי החוק.
עוד נטען כי התעשייה האווירית היא הלקוחה היחידה שלה, ומאחר היא נחשבת למקום ביטחוני, אי אפשר להשיב לשם את התובע, שאין לדעת כיצד יתנהג בעתיד.
סטיגמות חברתיות
ואולם, בניגוד לעמדת המעסיקה, השופטת ויסמן קבעה שהתנהגותו האלימה של התובע טרם האישפוז קשורה ישירות למצבו הנפשי ולא לבעיית השתייה שממנה סבל לאחר שובו מרוסיה.
קביעה זו התבססה בין היתר על כך שהשופטת שוכנעה כי עד לפטירת אביו התובע התנהל כראוי וביצע את עבודתו לשביעות רצונה של הנתבעת. יתרה מכך, היא מצאה כי התובע הפגין התנהגות אלימה רק לאחר ששב מרוסיה – כלומר, בתקופה שבה מצבו הנפשי התדרדר.
נסיבות אלה יחד עם העובדה שהנתבעת ידעה על אישורו של הרופא התעסוקתי הובילו את השופטת למסקנה כי התנהגותו לא נחשבת להפרת משמעת שמצדיקה פיטורים ולכן הנתבעת הייתה צריכה לשקול להמשיך להעסיק אותו.
משכך, נקבע כי התובע פוטר בשל מחלתו ובניגוד לחוק שיוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, וכי הוא זכאי לפיצוי על הפליה.
בתוך כך, השופטת העירה כי טענות הנתבעת "ממחישים היטב את הסטיגמות החברתיות העמוקות ביחס לחולי נפש" והוסיפה כי ההסברים שסיפקה ביחס לנסיבות הפיטורים "משמרים דעות קדומות ופחדים בלתי רציונליים".
אלא שחרף האמור השופטת לא סברה שיש להשיב את הנתבע לעבודה. בהקשר זה, השופטת הסבירה כי הנתבעת מעסיקה מספר מצומצם של עובדים ואף הביעה חשש כי הדבר יוביל לפיטוריו של עובד אחר.
בסופו של דבר, הנתבעת חויבה לשלם לתובע 50 אלף שקל כפיצוי על הפלייתו מחמת בריאותו הנפשית, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 שקלים.
עו"ד טמיר כרמי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.