הודות לשופט רגיש ועקשן, וכן לפרויקט מימון המונים, קשישה בת 97 ערירית ותשושת נפש, לא תועבר מחוץ לביתה בניגוד לרצונה. בתוך כך השופט קרא למדינה לתת מענה לקשישים חסרי אמצעים.
"מתן מענה טיפולי לקשיש בביתו חלף הוצאתו לבית אבות בניגוד לרצונו – אפשר גם אחרת!" כך נפתח פסק דינו של סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, השופט אלון גביזון, שנדרש להכריע בעניינה של קשישה בת 97 המתגוררת בשכירות – האם להעבירה למוסד או להשאירה בדירתה.
באוגוסט 2017 הקרן לטיפול בחסויים מהמרכז הישראלי לאפוטרופסות מונתה כאפוטרופסית על גופה ועל רכושה של הקשישה. בצו המינוי צוין כי כל שינוי במקום מגוריה יחייב לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט.
התיק הגיע לבית המשפט כאשר הקרן הגישה בקשה להורות על העברת הקשישה מביתה לבית אבות בניגוד לרצונה, וזאת לאור מצבה, ובנימוק שהקרן אינה יכולה להבטיח את שלומה כאשר היא נמצאת לבדה בדירתה במשך שעות רבות, נעזרת במטפלת סיעודית במשך 4 שעות ביום בלבד, ובשכנה שבאה מדי פעם.
נציג היועמ"ש לממשלה ("המשיב" בהליך) ציין כי נראה שללא השגחה מתאימה קיים חשש לשלומה של הקשישה.
במהלך ההליך אף התברר כי הכנסותיה של הקשישה אינן יכולות לממן עובד סיעוד בביתה.
עו"ד מטעם הסיוע המשפטי שמונתה לייצג את הקשישה, טענה בין היתר כי הקשישה מתנגדת נחרצות (אמרה שמבחינה זה יהיה "סיום החיים"). עוד נטען כי תמוה שהמדינה מוכנה לשאת בהשמתה במוסד סיעודי, הכרוכה בעלות גבוהה מעלות מימון עובד זר.
בהחלטה מאוקטובר 2017, השופט דחה את בקשת הקרן והורה לצדדים לבחון חלופות אחרות. השופט ציין שם כי להבנתו המדינה צריכה לתת מענה הולם, גם בחוק הסיעוד, לאותם קשישים עריריים שאין להם כסף לממן העסקה של עובדי סיעוד.
באותה החלטה השופט ציין כי הוצאת קשיש מביתו אל בית אבות, בניגוד לדעתו ולרצונו, מהווה פגיעה בחירותו ועשויה להיפתס כפעולה כוחנית ואלימה, ולעתים אף מהווה פגיעה בכבודו, לאור היעדר פיקוח מספיק על בתי אבות בישראל.
מאז נעשו ניסיונות לשלב את הקשישה בתכניות שונות, ובהן מרכז יום לתשושי נפש, וכן תכנית של דיור סטודנטים עם קשישים, שלא התאפשרה כיוון שאינה מאפשרת מגורים עם קשישים תשושי נפש.
בהמשך הגיעו דיווחים על החמרה במצבה, ושוב הוגשו בקשות לבחון את העברתה למסגרת אחרת, ובתוך כך גם השופט גביזון עצמו ביקר אותה, על מנת להתרשם ישירות ממצבה ומרצונה.
חשבו מחוץ לקופסה
בעקבות ביקור זה, וכן בהחלטות נוספות במהלך השנתיים האחרונות, השופט דחה פעם אחר פעם, את הבקשות להעביר את הקשישה לבית אבות.
לפני מספר שבועות, הקרן הודיעה כי נקלטה מטפלת זרה בביתה של הקשישה, שהעסקתה תמומן באמצעות גיוס תקביצים באמצעות פרויקט מימון המונים. בכך למעשה הסתיים הדיון בתיק, והשופט הביע הערכה רבה לגורמים הרבים שטיפלו בנושא, וחשבו "מחוץ לקופסה" על מנת למצוא פתרון שיגשים את רצונה של הקשישה להישאר בביתה.
בסיום פסק דינו, השופט העיר כי מחומר הראיות עלה שעל השמתו של קשיש בבית אבות, המדינה משלמת יותר מהסכום שהיתה משלמת עבור עובד סיעוד זר שיטפל בו בביתו, וכתב כי "הגיע העת שהמחוקק יבחן את המצב החקיקתי הקיים, ויבצע התאמות שעולות בקנה אחד עם רצונו וזכויות היסוד של הקשיש והזולות יותר לקופה הציבורית".
השופט הוסיף כי באופן כללי המענה לקשישים חסרי אמצעים לא צריך להיעשות באמצעות "מימון המונים".
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד תמר (פיו) סוטיל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.