אזרחית מולדובה ובעלה ניהלו הליך מדורג לקבלת מעמד בלשכה בירושלים, אבל כשעברו דירה והופנו ללשכה אחרת התיק שלהם אבד והם נדרשו שוב ושוב להמציא מסמכים שכבר הגישו. בית המשפט מתח ביקורת
ישראלי ומולדובית שנישאו לפני כ-10 שנים, היו בעיצומו של הליך מדורג לקבלת מעמד עבור האישה בלשכת רשות האוכלוסין בירושלים כשעברו דירה להרצליה והופנו ללשכה המקומית. אלא שזו סירבה להמשיך בתהליך עד שיגישו מחדש מסמכים שהמציאו מזמן. בעקבות ערעור שהגישו לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב הורתה השופטת מיכל אגמון-גונן לרשות האוכלוסין לטפל בבקשתם ללא המסמכים, שכנראה אבדו במעבר בין הלשכות. בתוך כך היא מתחה ביקורת על אי-הסדר ברשות והבהירה כי היא מחויבת לנהוג כלפי הפונים אליה בהגינות ובחמלה, ולהתחשב בנסיבותיהם הפרטניות.
האישה (56) הגיעה לישראל כעובדת סיעודית. ב-2007 נישאה לישראלי, אולם תהליך לקבלת מעמד עבורה הופסק לאחר שנפרדו בשל אלימות שנקט כלפיה, ובקשתה למעמד מטעמים הומניטאריים נדחתה.
כשנתיים לאחר מכן היא נישאה לבעלה הנוכחי וב-2013 הם פתחו בהליך מדורג בלשכת האוכלוסין בירושלים. לאחר שהגישו את כל המסמכים ונערכו להם ראיונות, קיבלה האישה רישיון ארעי להישאר בארץ ובמשך כ-4 שנים ההליך התנהל כסדרו.
אלא שבסוף 2016 הם עברו להרצליה ונאלצו להגיש בקשה חדשה ללשכה המקומית, שהודיעה כי לא תדון בה עד שיגישו מסמכים כמו תעודת יושר ממולדובה, תעודת גירושין ותעודות שינויי שם – שלטענת הזוג כבר הוגשו בירושלים.
מהרגע הזה עברו בני הזוג תלאות כיוון שלא הצליחו למצוא חלק מהמסמכים ולשכנע את הלשכה לדון בבקשה. בשנה שעברה הם קיבלו הודעה שהבקשה מסורבת והאישה צריכה לצאת מהארץ תוך 30 יום.
לאחר שערר שהגישו על ההחלטה נדחה, האישה נעצרה ועמדה בפני הרחקה מישראל. בעקבות זאת, הם הגישו ערעור לבית המשפט באמצעות עו"ד ליאת שטיינברג חרלמפ והיא שוחררה.
במסגרת הערעור הודיעה הרשות, שיוצגה על-ידי עו"ד דוד מרגליות מפרקליטות מחוז ת"א, שהיא מתעקשת רק על תעודות שינויי שם של האישה ממולדובה, ומוכנה להעניק לה אשרה לשנה כדי לאפשר לה לאתר אותן.
אבל עו"ד שטיינברג חרלמפ דחתה את ההצעה. היא טענה כי הדרישה לפתוח תיק חדש ולהמציא מסמכים שכבר הוגשו ואבדו במעבר בין הלשכות, לא תקינה ולא סבירה. נטען כי הרשות מציבה בפני בני הזוג מכשולים בלתי אפשריים ולו הבקשה הייתה מטופלת האישה הייתה מקבלת מעמד בישראל כבר מזמן.
צריכה לקחת אחריות
השופטת מיכל אגמון-גונן קבעה כי אם הרשות הייתה מתנהלת בצורה מסודרת ומתעדת כל מסמך שהוגש אפשר היה לדעת בוודאות אילו מסמכים הוגשו. כעת נשאר מסמך יחיד במחלוקת ולנוכח הנסיבות החריגות הרשות צריכה לוותר עליו.
השופטת הבהירה כי הנהלים של הרשות חשובים, אבל בצד זאת היא מחויבת לנהוג כלפי הפונים אליה בהגינות ובחמלה, להפעיל שיקול דעת בהתאם למקרה הספציפי שמונח בפניה ולהקל בדרישות במקרים חריגים.
היא קבעה שאי אפשר להתעלם מכך שהבקשה של המערערת טופלה בירושלים ללא קושי ולא הייתה שום טענה למסמכים חסרים. מכאן, סביר להניח שכולם הוגשו והרשות צריכה לקחת אחריות על התרומה שלה למצב שנוצר.
השופטת הוסיפה כי הרשות גם הייתה צריכה להתחשב בכך שמדובר במדובר בבני זוג שנשואים למעלה מ-10 שנים, שזהותה של המערערת ידועה עוד מההליך הקודם שניהלה, ושמדובר באישה שכבר קיבלה אשרה, הייתה במערכת יחסים אלימה ובקשתה לקבלת מעמד מטעמים הומניטאריים נדחתה.
לפיכך, השופטת קיבלה את הערעור והורתה לרשות להמשיך לדון בבקשת המעמד של המערערת מהנקודה שבה הופסקה בירושלים, מבלי לדרוש מסמכים נוספים, להנפיק לה רישיון ישיבה לבת זוג ולשלם לה הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15,000 שקלים.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.