הבוחן טען כי על אף שהוציא מדי חודש חשבוניות וקיבל תלושי שכר מחברה בה היה בעל מניות, הוא למעשה הועסק כשכיר בחברת "קומפיוטסט". תביעתו לפיצויי פיטורים וזכויות התקבלה והוא זכה בכ-350 אלף שקל
בית הדין לעבודה בתל אביב קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעה של בוחן רכב נגד חברת "קומפיוטסט" המפעילה מכונים לבדיקת רכבים. התובע טען כי הועסק כשכיר בחברה ופוטר על ידה שלא כדין לאחר 19 שנות עבודה. הוא תבע זכויות סוציאליות ופיצויי פיטורים. הנתבעת טענה שהיא הציעה לתובע לעבוד כשכיר, אולם הוא העדיף לעבוד כעצמאי וכך הוא הועסק אצלה בפועל. בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה, השופטת מירב קליימן התרשמה שהתובע הועסק כשכיר בחברה. כך למשל, הוא עבד בתחנות של הנתבעת, עם ציוד וביגוד שלה, לצד עובדיה השכירים. לתובע נפסקו פיצויי פיטורים וזכויות.
התובע הוא בעל מניות בחברה בשם "מכון איילון". הוא שימש כמנהל מקצועי במכון רישוי של "מכון איילון", עד שב-1999 התגלה שהעביר רכבים "טסט" מבלי שבדק אותם. בעקבות זאת נשללה ממנו למספר שנים תעודת הבוחן, והוקפאה הרשאת החברה להפעיל מכון רישוי.
בהמשך לכך, בשנת 2000 שכרה חברת "קומפיוטסט הנדסת ציוד לרכב" ממכון איילון את המבנה, והיא מפעילה בו את מכון הרישוי תמורת תמלוגים ודמי שכירות.
החל מאותה שנה התובע שימש כבוחן רכב אצל "קומפיוטסט" עד שנת 2019, שבמהלכה פוטר לטענתו.
בתביעה שהגיש נגד "קומפיוטסט" הוא טען שעבד כשכיר במכוני הבדיקה שלה, תחת מרותה ופיקוחה, והיה חלק בלתי נפרד מהצוות המקצועי, עם ביגוד ומכשור שסיפקה לו החברה. לטענתו, הוא אומנם הוציא לחברה חשבוניות אך לא עבד כעצמאי. התובע טען כי פוטר מהחברה שלא כדין ללא שימוע, ודרש לקבל את הזכויות הסוציאליות המגיעות לו עבור תקופת העסקתו. הוא הוסיף כי אמנם קיבל תלושי שכר מחברת "מכון איילון", אך אלה ניתנו לו עבור דמי השכירות בהיותו בעל מניות בחברה. לדבריו, הכנסתו היחידה מעבודה הייתה מחברת "קומפיוטסט".
הנתבעת טענה שהסכימה להעסיק את התובע רק לאחר שהתחנן, שכן איש בתעשייה לא הסכים להעסיקו בעקבות הממצאים שהתגלו אודותיו. לטענתה, הוא ביקש שלא להיות שכיר אצלה כיוון שהוא מקבל משכורת ממכון איילון, ולכן הוסכם שהוא יועסק כקבלן עצמאי. הנתבעת הוסיפה כי העסקת התובע למעשה נכפתה עליה כחלק מעסקת השכירות של המכון, ורק בשל חוסר תום לב קיצוני זה יש לשלול יחסי עבודה אם אכן קיימים.
שכיר שמוציא חשבוניות
השופטת קליימן סקרה את המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עובד מעסיק והתרשמה שלפחות חלקם הגדול חל. כך למשל, התובע ביצע את העבודה במכוני הנתבעת, באמצעות ציוד ומדים שלה לצד עובדים שכירים שלה. כמו כן, הוא לא הועסק כשכיר במכון איילון אלא קיבל תלושים בגין דמי השכירות של המכון.
לפיכך הגיעה השופטת למסקנה שהבוחן הועסק כשכיר ב"קומפיוטסט", אף שקיבל את שכרו באמצעות חשבוניות.
מאחר שהתובע סיים את עבודתו בגיל 81, לאחר גיל פרישה, השופטת פסקה כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים ללא קשר לשאלה אם פוטר או התפטר. עם זאת היא קבעה כי הוא אכן פוטר על אתר ללא שימוע כדין.
סך הכל נפסק לתובע פיצוי של 341,472 שקלים בגין פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, חופשות, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצוי פיטורים שלא כדין.
בנוסף חויבה הנתבעת לשלם לו 10,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד גיל בר
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אושר בן עזרי
עו"ד ארביב רלי
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.