היזמית ביקשה לבנות 17 דירות אך קיבלה אישור ל-15 בלבד, עקב מסמך מדיניות חדש של רשויות התכנון בחיפה. טענותיה כי ההחלטה מפלה ולא סבירה נדחו
השופטת תמר נאות פרי דחתה לאחרונה עתירה שהגישה יזמית שמקדמת פרויקט תמ"א 38 בחיפה. היזמית טענה שהחלטת הוועדה המחוזית שלא לאשר לה לבנות 17 יחידות דיור, אלא רק 15, אינה סבירה. זאת, בייחוד לנוכח העובדה שהיא קיבלה אישור לתוספת שטח. היא ציינה שההחלטה מאלצת אותה להגדיל את שטחי הדירות לכ-200 מ"ר, במהלך שאינו כלכלי. השופטת קבעה שההחלטה מבוססת על שיקולי צפיפות לגיטימיים ואין בסיס להתערב בה.
חברת "יוזמה אלונים" מבצעת מאז 2017 פרויקט תמ"א 38 מסוג הריסה ובנייה מחדש בחיפה. העתירה הוגשה כנגד ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה בחיפה וכנגד הוועדה המקומית בעיר.
היזמית ביקשה ב-2021 מהוועדה היתר בנייה להקמת מבנה בן 17 יחידות דיור ב-6 קומות. המבנה הקיים מכיל 8 דירות ב-3 קומות. על הבקשה חל מסמך מדיניות מ-2016 שעודכן ב-2020.
הוועדה המקומית החליטה לדחות את הבקשה מאחר שלא עמדה בתנאי מסמך המדיניות מ-2020 לעניין הצפיפות, שמתיר 15 יחידות דיור בלבד. היזמית הגישה ערר על ההחלטה וטענה שיש נסיבות המצדיקות סטייה ממסמך 2020. לשיטתה יש להחיל על הפרויקט את מסמך 2016 ולהתיר לה תוספת שטח ויחידות דיור.
ב-2023 קיבלה הוועדה המחוזית את הבקשה בעניין תוספת שטח, אך דחתה את הבקשה להוסיף יחידות דיור. היא ציינה שבאיזון בין השיקולים התכנוניים לבין השיקול הכלכלי, ידם של הראשונים על העליונה.
בעתירה טענה היזמית כי הפרויקט החל עוד בתקופה שחל מסמך 2016 שקבע כי ניתן לאשר 20 יחידות דיור במגרש הנדון. היא הוסיפה שעל פי מסמך 2020, התמריצים אחידים ואינם בפרופורציה למספר יחידות הדיור הקיימות, וכך נוצרת אפליה בין מגרשים ומבנים סמוכים בעלי מספר יחידות דיור שונה, על אף הימצאותם באותו מתחם תכנוני. כך למשל, מבנה "קטן" עשוי לקבל תוספת של 10 יחידות דיור ומבנה "גדול" תוספת של 6 יחידות בלבד. לטענתה, מדובר בהפליה פסולה.
לטענת היזמית, ההחלטה לאשר שטחים נוספים אך לא לאשר יחידות נוספות, בלתי ניתנת ליישום מבחינה כלכלית. זאת מאחר שלא ניתן לחלק את שטחי הבנייה שאושרו בין 15 יחידות דיור בלבד, ללא יצירת דירות גדולות מאוד (כ-200 מ"ר בממוצע), אך יחידות כאלו אינן כדאיות מבחינה כלכלית.
הוועדה המחוזית טענה שאין מקום להתערב בהחלטתה המקצועית, לאחר ששקלה בכובד ראש את כל השיקולים והנתונים התכנוניים שהוצגו בפניה.
שובת לב
השופטת תמר נאות פרי מבית המשפט המחוזי בחיפה דחתה את הטענה שמסמך המדיניות כולל הפליה לא ראויה בין פרויקטים שונים. היא ציינה שטענת העותרת "שובת לב" מבחינה חשבונאית אך המדיניות לגבי מספר מקסימלי אחיד של יחידות דיור היא סבירה ולגיטימית.
היא הוסיפה שהוועדה הגיעה לאיזון ראוי ומידתי בין האינטרס הציבורי שבשמירה על כושר נשיאת התשתיות באזור לבין האינטרס הכלכלי הפרטי של העותרת. בנוסף, היא לא מצאה סתירה פנימית בהחלטה לאשר לעותרת תוספת שטח מבלי לאשר לה תוספת יחידות דיור. "אין חובה כי כל תוספת שטח תתורגם לתוספת מקבילה של יחידות דיור נפרדות", כתבה.
עוד הבהירה השופטת כי הוועדה המקומית המליצה לקבוע שבמבנים באזור יאושרו 13 יחידות דיור לדונם ואילו לעותרת אושרו 15 יחידות דיור. היא סיכמה שהשיקול הכלכלי של העותרת אינו חזות הכל ויש לבחון כל בקשה לגופה.
העותרים חויבו בהוצאות בסך 10,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד גובראן ג'ובראן
- ב"כ העותרים הדיירים: עו"ד שמעון חסון
- ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד שי וינברגר
- ב"כ הוועדה המחוזית: עו"ד סוזן משלב-מוקלד – פמ"ח (אזרחי)
עו"ד אנוש וקסמן
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.