לטענת בני הזוג, שאחד מהם נכה, היזמית הפרה את התחייבותה להגביה את מפלס הגינה כך שיוכלו לצאת אליה בלי לרדת במדרגות. תביעתם נדחתה
בית משפט השלום בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישו בעלי דירה בעיר נגד יזמית תמ"א 38, בטענה שזו הפרה את התחייבותה כלפיהם להשוות את גובה החצר שלהם לדירתם כך שיהיו במפלס אחד, ללא הצורך להיעזר במדרגות לשם הגעה מאחת לשנייה. השופט דניאל מרדכי דמביץ הבהיר שהתחייבות היזמית הייתה ל"מיטב המאמצים" (Best efforts), להבדיל מהתחייבות לתוצאה, וכי היא עמדה בכך.
התובעים הם בעלי דירה בבניין הממוקם ברחוב שופן שבירושלים. הנתבעת היא יזמית בנייה המעוניינת לקדם פרויקט תמ"א 38 בבניין. במסגרת מאמציה חתמה היזמית ביולי 2019 על הסכם בו התחייבה לבצע על חשבונה שורת עבודות בדירת התובעים.
בין היתר התחייבה היזמית להשתדל "להגביה את רצפת הגינה של הדירה כמה שניתן", זאת על רקע נכותו המלאה (100%) של התובע. אלא שבמסגרת התכנית שהגישה היזמית לאישור ועדת התכנון, עלה שהחצר הסמוכה לדירת התובעים תהיה נמוכה ממנה ב-1.38 מטרים, והגישה אליה תהיה באמצעות גרם מדרגות.
בני הזוג מיהרו להגיש תביעה בה טענו כי היזמית הפרה את ההסכמות ביניהם, שכן התכנית שהוגשה אינה כוללת את הגבהת הגינה, וכדי להגיע אליה מדירתם "יש להיעזר בלא פחות מ-9 מדרגות". בין היתר עתרו התובעים להורות ליזמית לתקן את הבקשה להיתר, כך שהתכנית תהלום את ההסכמות בין הצדדים.
מנגד טענה היזמית – על רקע לשון ההסכם שקובע כי היא "תשתדל, בכפוף למגבלות תכנוניות, להגביה את רצפת הגינה של הדירה כמה שניתן" – שהיא עמדה בכל התחייבויותיה, ובכלל זה הצליחה להפחית ב-42 ס"מ את הפרשי הגובה בין החצר לדירה, מ-1.8 מ' ל-1.38 מ'. הנתבעת הבהירה שמחויבותה כלפי התובעים הייתה להשתדלות ולא לתוצאה, והיא עמדה בכך.
ידעו שעלולים להתאכזב
השופט דמביץ ציין שההסכם בין הצדדים קבע מפורשות כי "יוקמו מדרגות מהדירה לגינה", באופן המחליש את עמדת בני הזוג לפיה ההתחייבות הייתה להשוואת המפלסים. אכן, ציין השופט, בהסכם יש אמנם מגמה "להגביה את רצפת הגינה של הדירה כמה שניתן" אולם ההתחייבות היא להשתדלות בלבד מצד היזמית, בכפוף למגבלות תכנוניות.
יתרה מכך, בשלב מסוים ציינה התובעת בדואר אלקטרוני ששלחה ליזמית, כי התפשרה על כך שהחצר לא תהיה מונגשת עבור בן זוגה, באופן שיקשרו בינה לבין הדירה 9 מדרגות. לדברי השופט מדובר בראיה המלמדת בבירור על כך שהתובעת ידעה היטב שהגינה לא תהיה בג ובה דירתה.
"כללו של דבר", כתב השופט, "ההסכמה בין הצדדים הייתה שהנתבעת תנסה להביא לכך שחצר דירת התובעים תהיה במפלס הדירה, אולם ברור היה שזו רק התחייבות ברמת מיטב המאמצים (Best Efforts) ולא התחייבות לתוצאה. התובעים ידעו היטב כי קיימים סיכויים ממשיים לכך שהגינה לא תוגבה למפלס דירתם ובהתאם הוסכמה בכתב התקנת מדרגות מהדירה לגינה".
האם עשתה היזמית את מיטב המאמצים אליהם התחייבה? השופט השיב על כך בחיוב: "העובדות שהוצגו בפני בית המשפט מלמדות כי הנתבעת פעלה כפי האפשר לשם קיום חיוביה. משמע, לא זו בלבד שהתובעים לא הוכיחו מחדל של הנתבעת – אלא שהנתבעת הוכיחה שהיא פעלה כנדרש".
לפיכך השופט הורה על דחיית התביעה תוך חיוב בני הזוג בהוצאות ושכ"ט עו"ד היזמית, בסך 25 אלף שקלים.
- ב"כ התובעים: עו"ד אריאל גבאי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יהודה ריסקין
עו"ד שאול אטיאס
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.