המנוחה, שנפטרה ללא ילדים, ציוותה כביכול את כל רכושה למי שטען כי היה בן-זוגה בעשור האחרון לחייה, וקיים עמה יחסים. בפועל נמצא שהוא הרוח החיה מאחורי הצוואה
צוואת ניצולת שואה לטובת גבר הצעיר ממנה בעשרות שנים, שטען כי היה בן-זוגה, בוטלה מחמת מעורבות והשפעה בלתי הוגנת. השופטת אליה נוס מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה התרשמה שהזוכה פעל באופן פסול לבודד את המנוחה מסביבתה, ולארגן את מעמד החתימה על הצוואה, לרבות שכירת עורך הדין.
המנוחה, ששרדה את השואה, איבדה בה כמעט את כל בני משפחתה. בשנות השבעים היא עלתה ארצה מארצות הברית והתמקמה בדירה בנתניה. התובע, הצעיר מהמנוחה ב-40 שנה, הוא מי שהתגורר עימה לאורך 12 שנים בדירתה, כאשר בשלב מסוים הנכס עבר לבעלותו, לטענתו מתוך החלטתה החופשית.
ביולי 2019 ערכה המנוחה את הצוואה שבמוקד ההליך, בה ציוותה את כל רכושה לתובע. חודשיים לאחר מכן היא נפטרה ולאחר שאותרו אחיינים שלה, הם הצטרפו להליך כנתבעים והגישו התנגדות לצוואה. לטענתם דודתם, שהייתה חירשת, הייתה "שבויה" בידי התובע, שלדבריהם אף נהג לאנוס אותה. הם סיפרו שהאיש יצר תלות מוחלטת של דודתם בו, בודד אותה מן העולם החיצון עד שלא יצאה מביתה שלוש שנים, והיא פחדה ממנו.
היועמ"ש, שהצטרף להליך, הביע אף הוא עמדתו שלפיה "מדובר במקרה חמור של ניצול חולשה של קשישה ערירית בידי התובע", כך שעל הצוואה להתבטל.
לעומתם טען הזוכה כי הצוואה מבטאת את רצונה האחרון של המנוחה. הוא כפר בכך שאנס אותה, כשלטענתו יחסי המין ביניהם התקיימו בהסכמה. עוד סיפר כי דאג לה וסעד אותה בערוב ימיה עד לפטירתה, כאשר בשלב מסוים היא אף הציעה לו להתחתן. לשיטתו לא נפלו פגמים כלשהם בצוואה, ויש לקיימה.
כאסירה בביתה
אבל את השופטת נוס גרסת הזוכה לא שכנעה. היא שמעה עדויות רבות שהובילו אותה למסקנה כי הצוואה נערכה תוך מעורבות ברורה של הזוכה, והשפעה בלתי הוגנת שהפעיל על המנוחה.
כך למשל, אחת מעדות ההתנגדות סיפרה שהמנוחה "הייתה כאסירה בביתה", וכי היה אסור לה לדבר עם אף אחד שלא בנוכחות התובע. "אני פגשתי אישה שהייתה תלויה בו באופן מוחלט – לקום, לצאת, ללכת – כמו חסר ישע", שיתפה. עד אחר אישר את גרסת קודמתו, כשסיפר כי התובע היה נועל את המנוחה בדירה "בשלושה מנעולים, כאילו הייתה כספת".
גם מנהל העיזבון שפך אור על נסיבות עריכת הצוואה העגומות. לדבריו התובע הוא שיזם את הצוואה כאשר למנוחה הייתה תלות מוחלטת בו, והיא הייתה נתונה באופן מלא לשליטתו.
נתון נוסף שערער על תוקף הצוואה נגע לחולשתה הפיזית של המנוחה באותה תקופה, שהייתה אז כאמור נושקת למאה, באופן שיצר תלות מוחלטת בתובע, בפרט לאחר שהעבירה לו במתנה את דירתה וכספים מחשבונה. "אין ספק כי זהו כר פורה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ולא ניתן לנתקו מן הצוואה שנערכה ומתוכנה", כתבה השופטת.
לעומת עדויות ההתנגדות קבעה השופטת שעדות התובע הייתה בלתי אמינה בעליל, והוא אישר למעשה את מעורבותו בעריכת הצוואה, כשהודה כי הכיר את עורך הדין שהכין אותה. במענה לשאלה מדוע לא ניסח את הצוואה עורך דין ניטראלי השיב האיש, כמי שיורה לעצמו ברגל: "איך היא תביא עורך דין? היא חירשת ולא יכולה לתקשר".
בסופו של יום קיבלה השופטת את ההתנגדות, הורתה על ביטול הצוואה וחייבה את התובע לשלם לאחייני המנוחה הוצאות משפט בסך 60,000 שקל.
- שמות באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אהובה יששכר
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.