הבעל טען כי הוא זכאי לחצי מהנכס כי שילם חלק מהמשכנתה. בית הדין דחה את טענתו על רקע הסכם גירושין ותשלומים שהעביר לאישה לאחר שעזבה
בית הדין הרבני ברחובות דחה לאחרונה תביעה של אדם לקבל חצי מהזכויות בדירה שרשומה על שם אשתו לשעבר. האיש טען כי מכיוון שהדירה נרכשה במהלך הנישואין היא משותפת. הדיינים קבעו שהסכם גירושין עליו חתם בעבר בו הסכים שהדירה שייכת רק לאישה תקף. עוד הובהר כי טענתו לא מתיישבת עם העובדה שלאחר הפירוד שילם לאישה דמי שכירות.
בני הזוג נישאו ב-2006. מדובר בנישואים שניים ולכל אחד מהם ילדים מנישואיו הראשונים. אין להם ילדים משותפים. דירת המחלוקת היא דירה בת 5 חדרים שנקנתה במהלך הנישואים ונרשמה על שם האישה. בתקופת הנישואים הצדדים גרו יחד בדירה זו ובשלב מסוים האישה עזבה. בבעלות האישה דירה נוספת שנרכשה לפני הנישואים.
בינואר 2007, כחצי שנה לאחר הנישואים, פתחה האישה תיק לאישור הסכם גירושין. הם הצהירו כי אין להם תביעות זה כנגד זו והרכוש של כל אחד מהם רשום על שמו. בית הדין קבע מועד לסידור הגט אך הצדדים לא התגרשו במועד שנקבע.
בסוף אותה שנה הופיעו בני הזוג שוב בבית הדין וביקשו להתגרש. התקיים דיון ואושר הסכם גירושין נוסף. בהסכם זה נכתב כי הן הדירה שרשומה על שם האישה מלפני הנישואין והן דירת המגורים שנרכשה על ידי שיעבוד הדירה האחרת שייכות לאישה בלבד. גם הפעם נקבע מועד לסידור הגט והצדדים לא הופיעו.
באוגוסט 2008 ביקשה האישה לקבוע מועד נוסף לסידור גט. היא ציינה שעזבה את הבית והבעל נשאר בדירה. נקבעו שני דיונים אליהם האישה לא הופיעה.
בנובמבר 2011 פסק בית הדין שעל הבעל לתת גט לאשתו. על פסק הדין הגיש הבעל ערעור. בית הדין הגדול הביא את הצדדים להסכם בו נאמר שהאיש ישלם את כל החובות שרובצים על דירת המגורים וכן את חובות החברה שבבעלות האישה, ובתמורה הדירה תעבור לבעלותו. הצדדים התגרשו ביוני 2014. הבעל לא עמד בהתחייבותו לשלם את החובות.
במסגרת ההליך הנוכחי טענה האישה כי ההסכם השלישי בטל מכיוון שהבעל לא עמד בהתחייבויותיו, כך שההסכם שבתוקף הוא ההסכם השני בו נקבע כי הדירה שייכת לה.
האיש טען מנגד כי הנכס משותף. לדבריו, הדירה נקנתה בכוונה שהיא תהיה של שניהם ומסיבות שונות נרשמה על שם האישה. הוא גם ציין ששילם חלק מתשלומי המשכנתה וכי מכיוון שהדירה נרכשה במהלך הנישואים היא שייכת גם לו.
התחייבות תקפה
הדיינים הרב נחום שמואל גורטלר, הרב אליהו עמאר והרב שמואל דומב כתבו כי אף אם תתקבל טענת האיש שהדירה מלכתחילה נועדה להיות של שניהם, בשני הסכמי הגירושין הראשונים הצדדים החליטו שדירת המגורים תהיה של האישה, ומדובר בהתחייבות תקפה. הם כתבו בהקשר זה כי ההסכם שאושר בבית הדין הרבני הגדול בטל מאחר שהאיש לא עמד בהתחייבויותיו.
הדיינים גם הבהירו שמחומר הראיות עלה כי סמוך למועד הפירוד, וכן ארבע שנים לאחר הפירוד, האיש שכר מהאשה את הדירה ב-5,000 שקל לחודש, לכן תמוה כיצד הוא יכול לטעון שחצי מהדירה שייך לו.
בנוסף הבהירו הדיינים כי מדו"ח רואה חשבון שהוגש בתיק עולה שחוב המשכנתה שולם על ידי האיש על חשבון חוב השכירות שהיה חייב לאשה.
בנסיבות אלה קבעו הדיינים שהדירה שייכת לאישה בלבד.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 187645/16
- ב״כ המבקש: עו״ד גד שהרבני, עו״ד טוני דמארי
- ב״כ המשיבה: לא צוין
עו״ד חיה רודניצקי-דרורי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.