האם טענה כי המעבר ישבש עוד יותר את היחסים הבעייתיים גם כך בינה לבין הילד אך השופטת הבהירה כי היא לא מתכוונת להתעלם מרצונו.
בית המשפט למשפחה באשדוד אישר לאחרונה לילד בן 12 לעבור עם אביו למרכז הארץ למרות התנגדות אמו, המתגוררת בדרום, שלטענתה המעבר יגרום לנתק בינה לבין הילד שמגלה סימני ניכור הורי קשים. השופטת רותם קודלר עיאש קבעה כי בחודשים האחרונים חל שיפור משמעותי ביחסים בין הילד לבין אמו ובנסיבות אלה היא לא יכולה להתעלם מרצונו המובהק לגור עם אביו.
בני הזוג נפרדו לפני כשנתיים בהתאם להסכם גירושין שקבע בין היתר שתהיה להם משמורת משותפת על בנם הצעיר – כיום בן 12.5 (יש להם עוד שני ילדים בגירים) – ושלא יעברו לגור במרחק של יותר מ-15 קילומטר מביתם המשותף שבדרום הארץ.
בהתאם לכך האב עבר להתגורר בסמוך לבית שהאם נותרה לגור בו יחד עם הילדים. אלא שעם הזמן הם נקלעו לסכסוך מר סביב הילד הצעיר, והוא הושפע ממנו עד כדי כך שניתק את הקשר עם אמו ועבר לאביו.
בעקבות זאת הגישה האם תביעה להעברת המשמורת לידיה ואילו האב הגיש תביעת משמורת משלו, במסגרתה ביקש היתר להעביר את בנו למרכז, לעיר אליה הוא עומד לעבור יחד עם זוגתו החדשה. האם התנגדה לכך.
האב ציין כי סוף סוף שיקם את חייו והוא רוצה להתחיל דף חדש במקום אחר. הוא טען כי הילד רוצה לעבור איתו וכי בינו לבין זוגתו וילדיה התפתח קשר חם ואוהב.
מהצד השני האם טענה כי האב שכנע את הילד לעבור אליו תוך כדי הסתה פרועה נגדה וגרם לניכור הורי חמור. לדבריה, אם הילד יעבור לגור רחוק הנתק בינה לבינו יגדל עוד יותר.
עוד היא ביקשה שלא להקשיב לדברי הילד שאינו מביע את רצונו אלא את רצון אביו. כמו כן היא הפנתה להסכם הגירושין שמחייב את האב שלא לעבור לגור רחוק, וטענה כי אין עילה לשנות אותו.
לא עניין של מגדר
אך השופטת קודלר עיאש החליטה להיעתר לבקשת האב. ראשית, השופטת התרשמה כי הניכור ההורי הוסר שכן טיפול משפחתי שעברו הילד וההורים נשא פרי והקשר בינו לבין אמו חודש. שנית, עורכת הדין של הילד (האפוטרופא לדין) אישרה שהילד מעוניין לעבור למרכז והמליצה להיעתר לבקשת האב.
"בנסיבות אלו", כתבה השופטת, "לא מצאתי להעדיף את האג'נדה הכללית והגורפת לפיה, במקרה בו שני ההורים טובים ומתפקדים יש להעדיף מגורים אצל האמא דווקא... אין מדובר בפעוט מקטני קטינים. מדובר בנער דעתן, חזק ועצמאי, שהביע רצונו להתגורר עם אביו".
השופטת הוסיפה כי החוק הישראלי מכיר ב"זכותם של קטינים להשמע", והיא לא מתכוונת להתעלם מקולו של הילד או לזלזל ברצונו.
בהתייחס להסכם השופטת כתבה כי חלפו כבר שנתיים ומאז השתנו הנסיבות באופן שמצדיק רענון – הילד הפך לנער ועבר לגור אצל אביו, וגם חיי האב השתנו והוא זכאי להתחיל פרק ב' בחייו היכן שהוא חפץ.
לפיכך נפסק כי המשמורת תמשיך להיות משותפת אך הילד יעבור לגור עם אביו במרכז. האב חויב להקפיד על שמירת הקשר בין הילד לבין אמו ובנוסף השופטת הרחיבה את המפגשים עם האם.
לא נפסקו הוצאות.
עו"ד סיגלית יפה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.