דייר ביקש להכשיר מראש את סירובו לפרויקט פינוי-בינוי

בית המשפט קיבל את בקשת היזמית לסילוק התביעה על הסף, בנימוק שהיא הוגשה במסגרת דיונית לא מתאימה ומבלי שצורפו להליך יתר בעלי הדירות

בעל דירה שעתר להצהיר מראש כי סירובו לחתום על חוזה פינוי-בינוי באזור מגוריו אינו "בלתי סביר", נדחה בבית המשפט המחוזי בירושלים. השופט אלעזר נחלון קיבל את בקשת היזמית "אזורים בנין" לסלק את התביעה נגדה על הסף הן מאחר שהתנגדות התובע לא הובאה במסגרת ההליך המתאים – תביעה של בעלי הדירות התומכים בפרויקט; והן מפני שתביעתו לא הוגשה נגד הנתבעים המתאימים - בעלי הדירות.

התובע הוא בעל זכויות בדירה המצויה בבניין בן 112 דירות בירושלים. חלק מבעלי הדירות ייפו את כוחה של עורכת דין לייצג אותם בתהליכי התחדשות עירונית, אולם היו כאלה שלא עשו זאת, ביניהם התובע. במקביל התקשרו בעלי הדירות התומכים בביצוע העבודות עם הנתבעת, כיזמית שתוביל את הפרויקט.

התובע לא המתין שבעלי הדירות התומכים בפרויקט יתבעו אותו, אלא הגיש ביוני האחרון את תביעתו לבית המשפט בה ביקש להצהיר כי סירובו לחתום על הסכם הפינוי-בינוי לא נחשב "סירוב בלתי סביר" לפי חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי). לטענתו, נוסח ההסכם המוצע לוקה בפגמים, כמו למשל חיובו להיות מיוצג ע"י עורכת הדין שמלווה את הפרויקט, ולפיכך על בית המשפט "להכשיר" את סירובו מראש.

היזמית, מנגד, טענה שיש לסלק את התביעה על הסף משני נימוקים: האחד, שהמקום לדון בסירוב התובע הוא במסגרת תביעה של הדיירים התומכים בפרויקט נגדו, ואין מקום להכרעה הצהרתית מקדימה בנסיבות שבהן תביעה כזו טרם הוגשה. הנימוק השני הוא שהנתבעים הרלוונטיים הם בעלי הדירות האחרים – ואלה לא צורפו כצד לתביעה.

הקדים את זמנו

השופט נחלון קבע כי אף שבקשות לסילוק תובענות על הסף מתקבלות במשורה, מקרה זה מצדיק את קבלת הבקשה של "אזורים" ואת מחיקת התביעה של בעל הדירה הסרבן.

לדברי השופט, התובע למעשה הקדים את זמנו ונקט בהליך לא מתאים מבחינה דיונית. השופט ציטט מפסיקה שניתנה לפני כ-3 שנים, בה הדגיש בית המשפט המחוזי לבעל דירה סרבן כדוגמת התובע כי "המסגרת הדיונית להכרעה בשאלת הגדרתו של בעל דירה כ'בעל דירה מסרב' היא זו שהותוותה בחוק פינוי ובינוי, והיא מסגרת ספציפית", וממילא "הדיון בשאלה אם סירובו של המבקש לעסקת פינוי ובינוי הוא סביר או לא, מוקדם ותיאורטי".

באותו מקרה אף נקבע שחזית המחלוקת בשאלת סבירות הסירוב היא מול שאר בעלי הדירות, ולא מול היזם או עורך הדין של בעלי הדירות.

בית המשפט העליון אשרר פסיקה זו, תוך שקבע כי "אם וכאשר יבשילו התנאים להגשת תביעה נגד המערער מטעם בעלי הדירות האחרים במתחם, אזי טענותיו של המערער ביחס לתנאי החוזה וסבירותם יתבררו לגופן במסגרת הדיונית המתאימה ובמעמד בעלי הדין הנדרשים".

על רקע האמור קבע השופט נחלון כי התביעה שלפניו מעוררת קושי כפול: האחד, מפני שסבירות הסירוב צריכה להיבחן במסגרת תביעה של בעלי הדירות התומכים נגד הסרבן, ולא במסגרת אחרת. השני והעיקרי הוא שגם בהנחה שיש לפרש את הפסיקה ככזו שלא שוללת הליך למתן סעד הצהרתי מקדים, עדיין לתביעה הנוכחית לא צורפו בעלי הדין הרלוונטיים והם יתר בעלי הדירות. בנסיבות אלה, קבע השופט, להכרעה בתביעה ממילא לא יהיה תוקף כלפיהם כך שאין טעם לדון בה.

לפיכך השופט קיבל את הבקשה, מחק את התביעה על הסף וחייב את בעל הדירה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל לטובת היזמית.

• ב"כ בעל הדירה: עו"ד טובה רויז (פסטרנק)
• ב"כ היזמית: עו"ד שאול שמרון

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.