קצין התגמולים סירב להכיר באיש, בטענה שכבר בחר בביטוח הלאומי כמי שיפצה אותו על בעיותיו הנפשיות. ואולם השופט קבע: לא מדובר באותן נכויות
גבר ששימש כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה הוכר בביטוח הלאומי כנכה בשל "הפרעה באישיות ושימוש בסמים". בהמשך הוא פנה לקצין התגמולים בבקשה שיכיר בו כנכה צה"ל עקב פוסט טראומה. בקשתו נדחתה מהנימוק שכבר בחר מסלול אחר לצורך מיצוי זכויותיו בגין הפרעותיו הנפשיות. ואולם במסגרת הערעור הדגיש השופט אמיר סלאמה כי הלכה למעשה אין מדובר באותן נכויות, ודווקא קצין התגמולים הוא זה שצריך לחשב מסלול מחדש.
המערער (65) שירת כחייל סדיר בין השנים 1978 ל-1981 ולאחר מכן בשירות מילואים, בין היתר כחובש קרבי במלחמת לבנון הראשונה. בשנת 2001 הוא פנה לביטוח הלאומי בתביעת נכות כללית, בסופה הוכר כנכה בשל "הפרעה באישיות והתמכרות לסמים".
בפסק הדין צוין שהגבר התנסה לראשונה בסמים בהיותו נער, כאשר אחרי שחרורו מצה"ל החל להשתמש דרך קבע ובשנות התשעים השימוש הלך וגבר. רופא הביטוח הלאומי כתב עליו שהוא "משתמש בסמים יותר מ-20 שנה" וכי "שוחרר לאחרונה מבית הסוהר, שם 'ישב' על התפרצויות וזיופים – כל זה כדי לממן את הסם. אין לו חשק לחיות, החיים מגעילים אותו, לא מתמודד עם מצבו ולכן לוקח סם, ואז לא צריך לחשוב על שום דבר".
מספר שנים לאחר הכרתו כנכה בביטוח הלאומי פנה האיש לקצין התגמולים בבקשה להכיר בו כנכה צה"ל, בשל פוסט טראומה שהוא סוחב ממלחמת לבנון הראשונה. הגם שמומחית מטעם קצין התגמולים קבעה שמתקיים הקשר הסיבתי הנדרש, בין השירות במלחמה לתסמונת, נקבע לבסוף שהתביעה תידחה.
לטענת קצין התגמולים הפרעותיו הנפשיות של המערער מקורן אחד, והוא השתתפותו במלחמת לבנון. לכן לשיטתו, משבחר האיש בביטוח הלאומי כגוף שיפצה אותו עבור הפרעות אלה, הוא אינו יכול היום לחזור למסלול של חוק הנכים.
לא היה מודע
השופט סלאמה חידד שהמחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם נכות המערער בגין פוסט טראומה וזו שהוכרה בתחילת שנות האלפיים על-ידי הביטוח הלאומי, הן בגדר "מאורע אחד" השולל אפשרות למיצוי זכויות גם במשרד הביטחון. תשובתו הייתה שלילית.
"המערער לא הגיש בשנת 2001 את תביעתו למוסד לביטוח לאומי מתוך מודעות לקיום תסמונת בתר חבלתית, ומתוך כוונה לממש זכות בגין תסמונת זו במסלול של הביטוח הלאומי", כתב השופט. הוא הדגיש שבתביעה לביטוח הלאומי "אין זכר לשירות הצבאי, ואין בה זכר לתסמינים נפשיים הקשורים ל-PTSD".
יתרה מכך, העיר השופט, רק אחרי שהוכר על ידי הביטוח הלאומי עלה בדעתו של המערער, במסגרת טיפולים נפשיים בהם לקח חלק, כי הוא סובל מפוסט טראומה. הדבר אירע, כך נראה, בשלהי 2006 או בתחילת 2007, כאשר לפני כן הוא לא היה מודע להיותו פוסט טראומתי.
יוצא, אם כן, שלא רק שהמערער לא התכוון ב-2001 לתבוע נכות בגין פוסט טראומה – אלא נראה שהוא כלל לא היה מודע לקיומה של נכות זו. "המסקנה המתבקשת מהאמור היא שאין לראות בתביעה לקצבת נכות כללית בשנת 2001 כוויתור על זכותו של המערער בכל הנוגע לנכות בגין PTSD", סיכם השופט.
בשולי הדברים הוא כתב שעצם הפניית קצין התגמולים את המערער לאבחון אצל מומחית מטעמו, מלמדת שאפילו הוא ראה בפוסט טראומה כנכות שונה ומובדלת מזו שהוכרה בביטוח הלאומי, כך שגם לשיטתו לא היה ראוי מלכתחילה לדחות את התביעה מהנימוק של "בחירה בזכויות".
בנסיבות אלה קבע השופט שקצין התגמולים יבחן מחדש את עמדתו ביחס להכרת המערער כנכה צה"ל בשל פוסט טראומה, תוך שישלם לו שכ"ט עו"ד בסך 5,850 שקל.
- ב"כ המערער: עו"ד ארז יער
- ב"כ המשיב: לא צוין
עו"ד שרון מאירי
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.