האיש טען כי הוא זכאי לקבל חצי דירה שנרכשה זמן קצר לפני הנישואין ורשומה על שם אשתו. מכיוון שבני הזוג נישאו בטקס פרטי בית המשפט פסק לפי הלכת השיתוף ודחה את התביעה
השופטת הדס גולדקורן הכריעה לאחרונה בסכסוך בין בני זוג לשעבר בנוגע לדירה שרשומה על שם האישה ונרכשה על ידי אביה לפני הנישואין. הבעל טען שהצדדים חיו בשיתוף כלכלי מלא כך שהוא זכאי לחצי מהדירה. האישה טענה כי מדובר ב״נכס חיצוני״ שלא חלה עליו חזקת השיתוף. השופטת קבעה שהאיש לא עמד בנטל להוכיח כוונת שיתוף כללית או ספציפית.
בני הזוג נישאו ב-2009 בטקס נישואין פרטי ומאז גרו בביתו של האיש. נולדו להם שלושה ילדים, כיום בני 11, 9 ו-6.
ב-2008 רכש אביה של האישה דירה ורשם אותה על שמה.
לאחר הפרידה האיש עתר להצהיר כי הוא זכאי לחצי מהזכויות בדירה וכי יש למכור את הנכס ולחלק את התמורה שווה בשווה.
לטענתו, מראשית החיים המשותפים הצדדים נהגו בשיתוף כלכלי מלא. כך למשל האישה צירפה אותו לחשבון הבנק הפרטי שלה והוא הפך למשותף. כמו כן, בכתובה שלהם, אותה ניסחו בעצמם, נכתב במפורש שכוונתם בנישואים היא להעמיק את חיי השיתוף והיצירה.
לדבריו, מתוך כוונת השותפות בין הצדדים הוא העמיד את הכספים שצבר טרם הנישואים, בסך של 570,000 שקל, לטובת המשפחה.
הוא ציין שלאורך השנים העביר מאות אלפי שקלים מהחשבון העסקי שלו לחשבון המשותף. זאת ועוד לטענתו, הוא שיפץ את הדירה והכשיר אותה להשכרה ובנוסף השקיע זמן ומשאבים בתחזוקתה השוטפת.
האישה טענה שהדירה שייכת לה. לדבריה, האיש לא הוכיח כוונת שיתוף כללית ובוודאי שלא כוונת שיתוף ספציפית ביחס לדירה.
היא הדגישה שככל שהוא העביר כספים שהיו ברשותו למחיית המשפחה, הוא לא עשה כן מתוך הסתמכות על כך שחצי מהדירה תהיה שלו, מאחר שבאותה עת היא בעצמה לא ידעה מה יעלה בגורל הדירה שאביה ראה בה כנכס משפחתי.
הפרדה כלכלית
השופטת הדס גולדקורן מבית המשפט למשפחה בחדרה הבהירה כי משבחרו הצדדים להינשא בקידושין פרטיים, כשלא הייתה כל מניעה דתית לנישואיהם, הם אינם חוסים בצלו של חוק יחסי ממון בין בני זוג וחל עלים המשטר הרכושי של הלכת השיתוף.
כאשר מדובר ב"נכסים חיצוניים" (נכסים שלא נוצרו מיגיע כפיהם המשותף של בני הזוג ושהיו שייכים לאחד מבני הזוג קודם לנישואין, או ניתנו לו במתנה או בירושה במהלך הנישואין) הדין הנוהג הוא כי החלת חזקת השיתוף לא תעשה באופן "אוטומטי". במקרה שכזה יש לבדוק באופן פרטני כל אחד מהנכסים החיצוניים, אם נוצרה לגביו כוונת שיתוף.
השופטת ציינה שהחלוקה בין הצדדים בתשלומי מחיית המשפחה והעברות הכספים בין החשבונות, מחזקים את גרסת האישה, לפיה הם התנהלו בהפרדה כלכלית.
עוד כתבה השופטת שהאיש לא הביא כל ראיה אשר תתמוך בגרסתו ובין היתר לא הוכיח כי השקיע כספים שצבר לפני הנישואין במחיית המשפחה.
בנוסף הוא לא הביא ראיות המעידות על השקעות שביצע בדירה מכספים השייכים לו ואף לא את סכום השיפוץ שהושקע בדירה. הוא גם לא הראה כי הייתה כוונה מפורשת להפוך את הדירה למשותפת.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את תביעת האיש וחייבה אותו בהוצאות של 15,000 שקל.
- ב״כ האישה: עו״ד רות דיין וולפנר
- ב״כ האיש: עו״ד סיגל הופמן
עו״ד אפרת חורי הרוש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.