בנות הזוג נפרדו ורבו על הדירה: "שילמתי יותר - מגיע לי יותר"

הנכס נרשם בחלוקה של 64%-36%. כשבעלת רוב הדירה עתרה להגדיל את חלקה עוד יותר היא נדחתה: "הסכם הממון מורה שהרישום בטאבו קובע"

דוגמה נוספת לעליונות הרישום בטאבו: בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה תביעת בעלת דירה להגדיל את חלקה מ-64% ל-82%, על רקע טענתה שהשקיעה כספית יותר ברכישתה. השופטת תמר סנונית פורר קיבלה את טענתה הנגדית של הנתבעת - זוגתה לשעבר של התובעת ובעלת 36% הנותרים - לפיה הרישום בטאבו הוא הקובע, גם בהתאם להסכם הממון שכרתו השתיים.

התובעת והנתבעת הן בנות זוג לשעבר ואימהות לשני ילדים משותפים. במהלך תקופת הזוגיות, בינואר 2019, הן חתמו על "הסכם חיים משותפים" המסדיר את ענייניהן הרכושיים במקרה של פרידה.

אחד הסעיפים בהסכם קבע שבמקרה של רכישת דירה, רישומה על-שם אחת מבנות הזוג ישמש ראיה מכרעת לגבי הבעלות או שיעורה בקשר לנכס, אלא אם כן הסכימו בנות הזוג בכתב אחרת. הניסוח מתכתב עם סעיף 125 לחוק המקרקעין, שלפיו "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו", וזאת אלא אם הוכח אחרת - למשל במקרה של מרמה.

ואכן, לימים רכשו בנות הזוג דירה ורשמו אותה בטאבו בחלקים שונים: 64% על-שם התובעת, שהביאה הון עצמי של כ-900,000 שקל; ו-36% על-שם הנתבעת, שתרמה מהונה 200,000 שקל בלבד. עבור יתרת התשלום לקחו בנות הזוג משכנתה משותפת בסך כ-1,800,000 שקל.

בשלב מסוים היחסים ביניהן התערערו ובנובמבר 2022 הן נפרדו. חודשיים לאחר מכן הגישה בעלת רוב הדירה את התביעה לבית המשפט, להגדלת חלקה בנכס עוד יותר.

תשלם דמי שימוש

לטענת התובעת, היא והאקסית הסכימו שרישום הבעלות יהיה בהתאם לחלק היחסי שכל אחת מהן שילמה בפועל לשם רכישת הדירה, ללא התחשבות במשכנתה. יוצא, לשיטתה, שעל-פי היחס האמור בעלותה על הנכס צריכה להיות 82%, ולא 64% בלבד.

הנתבעת, מצדה, כפרה בטענת זוגתה לשעבר לפיה אין לקחת בחשבון את המשכנתה. לשיטתה, הרישום בטאבו נכון ומשקף את החלק ששילמה כל אחת על הדירה, וזאת מכלל מקורות המימון. בתוך כך הפנתה הנתבעת לסעיף בהסכם הממון שלפיו הרישום בטאבו הוא הקובע, בהעדר הסכמה אחרת.

השופטת סנונית פורר קיבלה את טענת הנתבעת כי לא הוכחה הסכמה בין בנות הזוג לסטות מהרישום בטאבו, באופן שגם לפי הסכם הממון ביניהן - הרישום בטאבו קובע. "בהסכם לחיים משותפים קבעו הצדדים מפורשות כי הרישום יהווה ראיה מכרעת לגבי הבעלות או שיעורה בקשר לנכס הרשום, אלא אם הסכימו בנות הזוג בכתב אחרת", כתבה.

השופטת הדגישה בהקשר לכך שהתובעת התעלמה לכל אורך ההליך מסעיף זה ואף התכחשה לו. היא קבעה כי ההסכם בין בנות הזוג לשעבר שריר וקיים, הוכח כי הן נהגו בזמן אמת על פי האמור בו, והרישום שיקף את הסכמתן לגבי הזכויות בדירה. לפיכך - לאור הסעיף האמור בהסכם הממון ובעדר מסמך אחר בין הצדדים - קבעה השופטת שיש לכבד ולקיים את האופן בו נרשמו הזכויות בדירה בטאבו.

כפועל יוצא מכך קבעה השופטת, לבקשת הנתבעת, כי זוגתה לשעבר תעביר לה דמי שימוש ראויים, עבור השימוש הבלעדי שעשתה בדירה מאז הפרידה, בסך 27,360 שקל. בנוסף חויבה התובעת בהוצאות משפט בסך 35,100 שקל.

• ב"כ התובעת: עו"ד עדני
• ב"כ הנתבעת: עו"ד בר לב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.