בית המשפט הוציא צו מניעה שאוסר על תושבי רעננה להחנות את הרכב בשטחם הפרטי באופן שחוסם את המעבר לבית השכנים. הם גם חויבו לשלם לשכנים 25,000 שקל
השופטת חגית בולמש קיבלה לאחרונה תביעה שהגישו תושבי רעננה נגד שכניהם והוציאה צו מניעה האוסר על הנתבעים להחנות את רכבם בסמוך לביתם באופן שחוסם את הגישה לבית התובעים. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי החניה דורשת מהם תמרונים רבים כדי להיכנס לביתם עם רכבם. עוד היא קבעה שעל אף שהנתבעים חונים בשטח ששייך להם, הם חוסמים דרך מעבר שלכל השכנים יש בה זיקת הנאה.
הצדדים גרים ברחוב הלימון ברעננה. מדובר במתחם בתים פרטיים כשבין המגרשים יש דרך מעבר. על הדרך נרשמה זיקת הנאה לכלל בעלי הבתים ברחוב.
הנתבעים מחנים את רכבם בצמוד לגדר ביתם, על השטח שבבעלותם ועל דרך המעבר. מגרשי התובעים והנתבעים נמצאים זה מול זה.
התובעים, שרכשו את ביתם ב-2020, טענו כי בית הנתבעים מאפשר להם להחנות שלושה רכבים כששניים מהם חונים בטור. למרות זאת, הם מחנים את רכביהם בשטח המעבר, מידי יום ובאופן שמפריע לעיתים קרובות ביותר ואף מונע מהם להחנות את רכבם בשטח ביתם או לצאת מהחניה אל הרחוב. הם הוסיפו כי ניסיונות לשוחח עם הנתבעים ולהסביר על הקשיים האמורים לא צלחו והדגישו שהנתבעים מחנים את הרכב במעבר גם כשחניית ביתם ריקה.
הנתבעים לא הכחישו שהם מחנים כך את רכבם. עם זאת לטענתם, מדובר בשימוש סביר במקרקעין שבבעלותם.
הם ציינו שקיימת ברחוב מצוקת חניה קשה ולכן הם ויתר דיירי הרחוב מחנים את רכבם בסמוך לגדר ביתם באופן שמאפשר מעבר. הם הדגיש שליתר השכנים אין כל תלונות או בעיה עם האופן בו הם מחנים את הרכב.
בניגוד להסכם
השופטת חגית בולמש מבית משפט השלום בכפר סבא הבהירה שזיקת הנאה היא זכות קניינית במקרקעין ומעצם הגדרתה היא גורעת מכל בעל מקרקעין הכפוף לה זכויות ואינה מקנה זכות החזקה.
היא הדגישה שהנתבעים ידעו כשרכשו את ביתם (ב-2009) כי הדרך כולה מוגדרת כדרך מעבר לטובת כלל החלקות ורוחבה הוא 6 מטר. תפיסת חזקה על גבי חלק מהדרך, תוך צמצומה לרוחב קטן מ-6 מטר נוגד את האמור ומצמצם את דרך המעבר בניגוד להסכם ולתוכנית המתאר שצורפה להסכם.
לדבריה, אמנם רכבים נוספים חונים מול חניית התובעים, אך הנתבעים חונים פעמים רבות ביותר ובשל כך התובעים נדרשים לבצע תמרונים על מנת להיכנס לחנייתם.
"הנתבעים מבקשים לכפות על התובעים להיכנס בדרך שונה מכל היתר, כשהיציאה מהחניה נעשית ללא שדה ראיה או בתמרון שלוקח זמן", כתבה.
עוד הדגישה השופטת שהחסימה של הנתבעים אינה שולית כי אם משמעותית, ושהתובעים הוכיחו פגיעה בזיקת ההנאה באופן קבוע ובלתי סביר.
לפיכך קיבלה השופטת את הבקשה לצו מניעה קבוע והורתה על מניעת חניה לנתבעים ואורחיהם לאורך דרך המעבר.
השופטת פסקה לטובת התובעים 10,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם. עוד חויבו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד אורן נמני
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שי טספיה
עו"ד ארז הימן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.