בעלי דירות הגובלות במבנה העתיק טענו שההחלטה לאשר פרויקט הריסה ובנייה מחדש על-פי תמ"א הייתה שגויה. ביהמ"ש לעניינים מנהליים חשב אחרת
האם בניין שהוקם לפני 55 שנה נדרש לחיזוק מפני רעידות אדמה, באופן המחיל עליו את הוראות תמ"א 38? אף שהתשובה לשאלה אולי נראית טריוויאלית, בעלי דירות סמוכות למבנה הישן הגישו עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה, התוקפת את החלטת ועדת התכנון לאשר פרויקט הריסה ובנייה מחדש לבניין. לאחרונה, השופט מוחמד עלי דחה אותה תוך חיוב העותרים בהוצאות.
במוקד העתירה: בניין ברחוב חנה שבחיפה, אשר תוכנן בשלהי שנות ה-60 ונבנה בפועל ב-1970. המבנה כולל שלוש קומות - שתי קומות מגורים שבכל אחת מהן שתי דירות, מעל קומת עמודים פתוחה. באוקטובר אשתקד אישרה בתנאים ועדת הערר לתכנון ובניה בחיפה את בקשת הנתבעת, יזמית נדל"ן, להריסת המבנה העתיק ובנייתו מחדש בהתאם להוראות תמ"א 38.
מכאן העתירה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר האחרון, על-ידי בעלי דירות בחלקות הגובלות למבנה, שמתנגדים לפרויקט. לטענתם ועדת הערר לא בחנה כראוי את טענתם - אשר גובתה בחוות דעת מקצועית - לפיה המבנה, חרף גילו המופלג, הלכה למעשה אינו טעון חיזוק. בנסיבות אלה נטען שההחלטה בלתי סבירה ויש להורות על ביטולה, תוך חיוב הוועדה לדון בטענותיהם במישור ההנדסי.
מנגד טענו המשיבות - ועדת התכנון המקומית, ועדת הערר והיזמית - שיש לדחות את העתירה. לטענת האחרונה העותרים הם תושבי "שכונה חזקה" שטענותיהם התכנוניות נדחו, וכעת נאחזים בתזה שלפיה המבנה אינו טעון חיזוק בניסיון לדחות את הקץ, ואין לקבל זאת.
החלטה "סבירה ומתבקשת"
באופן צפוי, קיבל השופט עלי את טענת ההגנה לפיה אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, משזו מתבקשת נוכח שנת הקמת המבנה והצורך בחיזוקו מפני רעידות אדמה.
בהקשר לכך ציטט השופט מדברי הוועדה המקומית, לפיהם "אין כל ספק כי בניין בן שתי קומות על גבי קומת עמודים בן כחמישים שנה - אשר נבנה שנים ארוכות לפני שנקבעו התקנים המחייבים - לא עומד בתקן שבתוקף, והינו טעון חיזוק". הוועדה הדגישה ש"אין דוגמה לבניין דומה בעיר חיפה מבחינת שנת ההקמה ומספר הקומות, ולו אחד, שנקבע בסופו של דבר שהוא לא דורש חיזוק, ולכן לא זכאי לתמריצי תמ"א 38".
לצד דברים ברורים אלו, צוין בפסק הדין שהיזמית הציגה מסמכים המוכיחים ללא כחל ושרק שהמבנה העתיק דורש חיזוק. כך למשל, הוצג מסמך בן עשרות עמודים שהוכן על-ידי מהנדסת, בו נקבע כי המבנה לא עומד בתקן הרלוונטי לעמידה בפני רעידות אדמה, וכי יש צורך בהריסתו. מסמך אחר, של מהנדס אחר, הצביע אף הוא על "הצורך בחיזוק המבנה הקיים כנגד רעידות אדמה על-פי תמ"א 38".
אחרי שבחן את השתלשלות העניינים מצא השופט כי לא רק שלא נפל פגם בהחלטה כי המבנה טעון חיזוק, אלא אדרבה כי סוגיה זו נבחנה באופן מקצועי, מקיף וממצה, ועל כן אין להידרש לה שוב. הוא קבע שהמסקנה לפיה מבנה אופייני שנבנה ב-1970 - עוד לפני תחולת התקן הרלוונטי של עמידה בפני רעידות אדמה - טעון חיזוק, היא "סבירה ואף מתבקשת".
לפיכך השופט דחה את העתירה תוך חיוב העותרים ב-15,000 שקל הוצאות לטובת המשיבות.
- ב"כ העותרים: עו"ד שחר לוינזון
- ב"כ המשיבה 1: עו"ד א' טוביאנה אורן
- ב"כ המשיבה 2: עו"ד ש' וינברגר
- ב"כ המשיבה 3: עו"ד ישי שנידור
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.