פרדס חנה-כרכור: צ'אנס נוסף ליזמית שבקשתה לתמ"א 38 נדחתה

היזמית טענה כי ערך ההגנה על החיים הגלום בפרויקט החיזוק חשוב לאין ערוך מסוגיית הקצאת החניות שבגללה נדחתה בקשתה להיתר בנייה. השופטת קבעה שעל הוועדה לבחון פתרונות לנושא החניה

יזמית תקבל הזדמנות נוספת להוציא היתר בנייה לפרויקט תמ"א 38 בפרדס חנה-כרכור – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה. היזמית ערערה על החלטה הפוסלת את הפרויקט בשל בעיות בהקצאת החניה לדיירים, בטענה כי קידום ההגנה על חייהם באמצעות מיגון דירותיהם חשוב יותר. סגנית הנשיא בטינה טאובר קבעה שהיזמית תוכל להגיש לוועדה המקומית בקשה מתוקנת להיתר, אשר תיקח בחשבון את עניין החניות.

העותרת, יזמית נדל"ן, הגישה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בפרדס חנה-כרכור בקשה להיתר בנייה לשם ביצוע פרויקט תמ"א 38 בעיר. בקשתה הייתה לאשר חיזוק של 5 מבנים בני 4 קומות הבנויים על עמודים תוך הוספת קומות, באופן שכמעט יכפיל את מספר הדירות – מה-80 הקיימות ל-148 בסוף הפרויקט. בבקשה פורט שהתוכנית עתידה לשפר את חיי הדיירים, ובין היתר לספק להם מרפסות, מעליות וממ"דים.

בשלהי 2022 החליטה הוועדה המקומית לאשר את עבודות התמ"א בתנאים, אך מספר בעלי דירות ("המתנגדים") ערערו על החלטתה וגורל הפרויקט הונח לפתחה של ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה במחוז חיפה. החלטת ועדה זו הייתה שאין לאשר את הפרויקט, וזאת בשל חוסר איזון בין האינטרס בחיזוק המבנים לבין היבטי תכנון שונים כמו חניה, המגולם לדבריה בהחלטת הוועדה המקומית.

כך, לעמדת ועדת הערר אין זה הגיוני להעמיד לרשות כ-150 דירות הפרויקט מספר זעום בלבד של חניות בשטח פרטי, ואת מרביתן – כ-100 במספר – בשטח ציבורי. על החלטה זו הגישה היזמית את עתירתה לבית המשפט, בינואר האחרון.

מעדיפים פינוי-בינוי

לטענת היזמית, חשיבות חניה בפרויקט חיזוק מפני רעידות אדמה וטילים פחותה בהרבה מחשיבות ערך ההגנה על החיים. לעמדה זו הצטרפה אף הוועדה המקומית כשסיפרה כי בהחלטתה לאשר את הפרויקט היא לקחה בחשבון את יתרונותיו הרבים על פני האלטרנטיבה המסוכנת של הותרת המבנים כשהם חשופים לפגיעה בשל רעידת אדמה או טילים.  

לעומתן טענו ועדת הערר והמתנגדים שיש להותיר את החלטת הראשונה על כנה. המתנגדים הטילו ספק בכך שהקצאת החניות המוצעת בבקשת ההיתר מטעם היזמית תענה על הצורך בחניה של כל תושבי המתחם, ולפיכך טענו שיש לעצור את קידום התוכנית ולשקול במקומה הליך של פינוי-בינוי – המעניק לשיטתם מענה ראוי ונכון יותר מבחינה תכנונית, לרבות לעניין בעיית החניה.

השופטת טאובר קבעה שהפתרון לסכסוך הוא באמצעות מתן האפשרות ליזמית לפנות בשנית לוועדה המקומית לצורך קבלת היתר לפרויקט, תוך הצפת בעיית החניה שהעלתה ועדת הערר.

"מבלי להיכנס לגופן של הטענות התכנוניות", כתבה השופטת, "אכן עולה מהחלטת ועדת הערר כי ייתכן וקיימות אפשרויות נוספות שניתן להציע כפתרון לנושא החניה, שלא נבחנו או נשקלו על ידי הוועדה המקומית, כגון האפשרות לאשר מקומות חניה בקומות העמודים של הבניינים ו/או צמצום מספר יחידות הדיור לצורך מתן מענה לנושא החניה של הדיירים, בשים לב לתוספת המשמעותית ביחידות הדיור המבוקשות במסגרת בקשת ההיתר".

לפיכך השופטת קבעה שיש לקבל את הערעור חלקית באופן שהיזמית תוכל להגיש לוועדה המקומית בקשה מתוקנת להיתר בנייה, והוועדה תבחן את האפשרויות הקיימות ביחס לנושא החניה בהתחשב בהערות ועדת הערר, ותקבל החלטה חדשה לפי שיקול דעתה המקצועי-תכנוני.

השופטת הבהירה כי במסגרת הבחינה המחודשת תהא הוועדה המקומית רשאית להחליט כל החלטה תכנונית סבירה, לרבות הותרת החלטתה הראשונה על כנה.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין