אישה דרשה חצי דירה. הפרוד: "היית אורחת"

בית המשפט קבע שטענת הבעל מופרכת לנוכח הזוגיות הארוכה בין השניים ושלל אינדיקציות המעידות על שיתוף. דרישת האישה התקבלה, הערעור למחוזי נדחה

ידועה בציבור לשעבר של בעל דירה בראשון לציון תקבל חצי מהנכס – כך נקבע בבית המשפט המחוזי בלוד, בפסק דין שפורסם לאחרונה. סגנית הנשיאה ורדה פלאוט (אב"ד), השופט צבי ויצמן והשופטת צבייה גרדשטיין פפקין דחו את ערעור האיש על החלטת בית המשפט למשפחה להעניק חצי מהדירה לאישה, נוכח הזוגיות בת 15 השנים שהייתה ביניהם והסממנים הנוספים לקיומו של שיתוף בנוגע לנכס.

הצדדים הכירו בשנת 2007 וכעבור שנה עברו לגור יחד בדירת האיש במעלה אדומים, אותה רכש טרם הזוגיות. הם לא התחתנו, אבל הביאו לעולם שני ילדים. האיש עבד ופרנס, והאישה שימשה כעקרת בית והייתה אחראית על גידול הילדים.

הדירה בה התגוררו הצדדים נמכרה והוחלפה פעם אחר פעם. האחרונה שבהן – דירת חמישה חדרים בראשון לציון – נרשמה על-שם האיש בלבד. בשלב מסוים עלו יחסיהם עם שרטון והם נפרדו, ובעקבות זאת התנהל ביניהם מאבק על גורל הדירה.

במאי אשתקד הכריע בית המשפט למשפחה כי למרות רישום הדירה על-שם האיש בלבד, הלכה למעשה היא שייכת לשני הצדדים שווה בשווה. פסק הדין קבע שקיימות אינדיקציות רבות לשיתוף הגוברות בקלות על הטיעון המופרך של האיש, לפיו פרודתו הייתה "אורחת המתגוררת בביתו כשותפה לגידול הילדים, ללא מחויבות רגשית או כלכלית". נקבע כי הצדדים ניהלו זוגיות של 15 שנה שבמהלכה הביאו לעולם ילדים, כשכל אחד מהם טרח בדרכו למען התא המשפחתי. בנוסף, המעבר לראשון ציון היה לבקשת האישה, ואימה גרה עם בני הזוג בדירה לתקופה מסוימת.

"שכרו גדל פי 4"

ואולם, האיש מיאן להשלים עם התוצאה. בערעור שהגיש ביולי האחרון לבית המשפט המחוזי הוא טען כי מתחילת הקשר הייתה בין הצדדים הסכמה שתשרור ביניהם הפרדה רכושית. לשיטתו, עצם קיומם של חיים משותפים ואפילו ממושכים, המלווים בגידול ילדים, אינו מקנה זכויות בדירה שנרכשה טרם הזוגיות על ידי אחד מבני הזוג ורשומה על שמו בלבד.

מנגד טענה האישה שמדובר בערעור סרק ואין להתערב בפסק הדין. לטענתה, שכרו של האיש האמיר מ-6,500 שקל ל-25,000 שקל בחודש רק בזכות ההקרבה שלה למען הבית וגידול הילדים.

שופטי המחוזי תמכו בנימוקי פסק הדין של בית המשפט למשפחה במלואם: "על פי אותן קביעות", כתבו, "מדובר במערכת יחסים זוגית, ממושכת, בה כל אחד מבני הזוג תרם תרומה ממשית לחיי המשפחה, וכי הייתה כוונה בין הצדדים לשיתוף, בין היתר בכל הנוגע לדירת המגורים".

השופטים הדגישו שבמסגרת החיים המשותפים כל אחד מהצדדים תרם את חלקו – אם מכספו, מטרחתו ומעמלו – לקיום היחידה המשפחתית. אינדיקציות נוספות לשיתוף ביחס לדירה נעוצות בכך שהמעבר לראשון לציון נעשה לבקשת האישה, שאימה התגוררה עמם לפרק זמן מסוים, והדירה נבחרה על-ידי שניהם. כל אלה לעמדת השופטים ממלאים אחר הדרישה ל"דבר מה נוסף" לצורך שיתוף בדירה, ואף למעלה מכך.

לפיכך הם דחו את הערעור וחייבו את האיש בהוצאות פרודתו, בסך 15 אלף שקל.

• באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.