בני זוג בנו בית דו קומתי יחד עם אחותו של הבעל וכל משפחה קיבלה דירה עם כניסה נפרדת. הבית כולו נרשם על שם האחות. לאחר פרידת בני הזוג דרשה האחות מהאישה להתפנות אך בית המשפט קבע שיש לה זכויות בנכס
השופט טל פפרני קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר ואחותו. התובעת סיפרה שהצדדים הסכימו לבנות בית משותף ובו שתי דירות בקיבוץ, כשבקומה התחתונה גרה משפחתה ובקומה העליונה גרה אחותו של הבעל וילדיה. התובעת ביקשה להצהיר כי חרף הרישום על שם האחות יש לה זכויות בדירה שבקומה התחתונה. האחות טענה מנגד שכל הנכס שלה. השופט העדיף את גרסת התובעת.
בתביעה שהוגשה באמצעות עו"ד אסף לאור ועו"ד דנה משולם סיפרה התובעת שהיא והנתבע בני זוג לשעבר שנישאו ב-1995 ולהם שלושה ילדים.
ב-2002 עברו התובעת והנתבע לגור בקיבוץ וב-2004 הם התקבלו לחברות בקיבוץ. באותה שנה רכשו הורי הבעל מגרש בקיבוץ עבור התובעת ומשפחתה ועבור הנתבעת (אחותו של הבעל) ומשפחתה בעלות של כ-100,000 דולר. הצדדים החליטו לבנות על המגרש שתי דירות נפרדות, אחת לכל משפחה. לצורך מימון הבניה היא ובעלה מכרו את דירתם היחידה.
הבנייה הושלמה ב-2012. בני הזוג עבור לגור בקומה התחתונה עם ילדיהם והנתבעת ומשפחתה עברו לגור בקומה העליונה, כשלכל אחת מהדירות כניסה נפרדת.
עם זאת, מאחר שלא ניתן היה לפצל את המקרקעין, הרישום בוצע מטעמי נוחות בלבד על שם הנתבעת.
התובעת הוסיפה שב-2017 נקלעה המשפחה למשבר שבעטיו היא נפרדה מהנתבע. אלא שאז, אחותו התנערה מההסכמות והחלה לדרוש ממנה לפנות את הנכס. בנסיבות אלה ביקשה התובעת פסק דין הצהרתי שיקבע כי יש לה זכויות בדירה.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד יניב ערבה, טענה שהיא בעלת הזכויות היחידה בנכס. לדבריה, היא העניקה לתובעת את האפשרות לגור בביתה רק מכוח נישואיה לאחיה ומשעה שנפרדה ממנו עליה להתפנות ולשלם דמי שימוש.
הנתבע, באמצעות עו"ד שקמה עצמון גל, תמך בטענות אחותו והוסיף כי לו ולתובעת אין זכויות כלשהן במקרקעין, למעט רשות המגורים שניתנה להם ובוטלה.
נטל כבד
סגן נשיאת בית המשפט למשפחה בחדרה, השופט טל פפרני קבע שמעיון בכלל החומר שבתיק המסקנה היא שהתובעת עמדה בנטל הכבד על מנת להוכיח שהרישום בפועל אינו משקף את כוונת הצדדים.
השופט כתב שבין הצדדים והורי הנתבעים נכרת הסכם בעל פה לפיו יירכש מגרש, עליו ייבנה בית מגורים ובו שתי יחידות זהות ושוות, אחת לכל משפחה. הוסכם כי חלק מהכספים לבניית הבית יינתנו במתנה לכלל הצדדים, מאת הורי הנתבעים, וחלק נוסף יגיע מכספים שהתקבלו ממכירת דירה שהייתה בבעלות התובעת והנתבע. השופט ציין בהקשר זה שמכירת הדירה בוצעה ב-2010, בסמוך ותוך כדי בניית בית המגורים.
השופט הוסיף שאת המקרקעין לא ניתן היה לפצל לשתי יחידות ולכן הם נרשמו בשלמות על שם הנתבעת, אך זאת באופן פורמאלי בלבד, ככל הנראה לנוכח שיקולי מס ומגבלות רשויות התכנון.
עוד ציין השופט כי בתכתובת בין הנתבע לאימו הוא מודה כי שיקר בבית המשפט ובתגובה ענתה לו האם "בקשר לבית שלך ושל פלונית (האחות), עשית מעשה אצילי ששיקרת למען פלונית. לאלמונית (התובעת) לא מגיע כלום!!!!...". מדובר בדברים המדברים בעד עצמם ופשוטים בחומרתם, כתב השופט.
בסיכומו של דבר קיבל השופט את התביעה וקבע שהתובעת רשאית להירשם כבעלת 25% מכלל הזכויות במקרקעין. התביעות לסילוק יד ולתשלום דמי שימוש שהגישה הנתבעת נגד התובעת נדחו.
הנתבעים חויבו לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 45,000 שקל.
מערכת פסקדין
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.