במשך שנים חשבו הרופאים שהצעירה סובלת משיתוק מוחין, עד שבדיקת הדמיה ממוחשבת גילתה כי מעולם לא היה לה שיתוק ומדובר בגידול בצוואר. הכללית והמדינה הסכימו לשלם לה פיצוי של כ-6.5 מיליון שקל.
בגיל צעיר אובחנה הצעירה – כיום בת 33 – עם שיתוק מוחין קל. לאורך שנים התייחסו אליה הרופאים בקופת חולים כללית ובבתי החולים שבהם טופלה, בהתאם לאבחנה זו.
נפגעתם עקב מחדל רפואי?
התייעצו עם עו"ד רשלנות רפואית
כשהייתה כבת 19 מצבה הידרדר ובעקבות זאת ערכו לה בפעם הראשונה בדיקת הדמיה ממוחשבת (MRI), שבה התגלה כי היא כלל לא לוקה בשיתוק מוחין. הממצא האמיתי הוא ציסטה שנמצאה בחוליות הצוואר של הצעירה. למרבה הצער, ניתוח להסרת הגידול לא צלח, היא נותרה משותקת ברגליים וביד אחת, והוכרה כנכה בשיעור של 100%.
באפריל 2012 ניתן פסק דין בתביעה שהגישו הצעירה ואמה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע , ובו נקבע כי המדינה וקופת חולים כללית התרשלו בהיבטים שונים בטיפול הרפואי בצעירה.
בין היתר נפסק כי לו היו עורכים לה את ההדמיה בשלב מוקדם יותר של הטיפולים הרפואיים, היו מגלים את הציסטה קודם ומשפרים את סיכויי הניתוח.
בית המשפט המחוזי לא סבר כי האבחנה השגויה של שיתוק המוחין הייתה רשלנית, בהתחשב בכך שבאותה תקופה אמצעי ההדמיה היו בחיתוליהם.
עם זאת, נקבע כי בשנת 1995, כשהצעירה הגיעה למרפאה בעקבות בעיות נוירולוגיות שונות, רופא קופת החולים התרשל כשלא הפנה אותה לבדיקות נוירולוגיות. בהמשך, גם רופא המשפחה שלה התרשל, בין היתר, כשלא תיעד כראוי את ההידרדרות במצבה לאורך השנים.
באשר למדינה, נקבע כי היא אחראית לטיפול רשלני של רופא חדר המיון בבית החולים ברזילי שבבעלותה. היה זה בשנת 2000. הצעירה הגיעה למיון לאחר שנפלה ונחבלה, אך שוחרר תוך זמן קצר ומבלי שנבדקה כראוי.
באשר לחלוקת האחריות נקבע כי הכללית תישא ב-75% מכלל הנזק שנגרם לצעירה והמדינה ב-25%. בפברואר 2014 אישר המחוזי הסכם פשרה, ולפיו הן ישלמו לה פיצוי של כ-6.5 מיליון שקל.
אחריות משותפת
זמן מה לאחר מכן, הגישו הנתבעות ערעורים לבית המשפט העליון, כאשר כל אחת מהן סברה שהצוות הרפואי של רעותה הוא שגרם לנזקי הצעירה.
המדינה טענה בין היתר כי הרופא בחדר המיון פעל בהתאם למה שנכתב במכתב ההפניה של רופא המשפחה, ושממילא לא ניתן היה לעשות לצעירה בדיקת MRI כיוון שלא אז היה בבית החולים את המכשיר.
מנגד טענה קופת החולים כי המשגה העיקרי בטיפול בצעירה היה האבחון שלה כבעלת שיתוק מוחין. אבחון שנעשה בבית חולים שבבעלות המדינה. לעמדת הכללית, רופאיה טיפלו בצעירה בהתאם למצופה, ותוך הסתמכות על קביעות מומחים, שלא הייתה כל סיבה לחשוד באבחנותיהם. כך שלטעמה, הקביעה שרופאיה התרשלו היא חוכמה בדיעבד.
הרכב של שלושה שופטים שדן בערעורים ההדדיים החליט לדחות אותם כליל. השופטים סלים ג'ובראן, ניל הנדל וצבי זילברטל פסקו כי עמדתו של בית המשפט המחוזי נסמכה על בחינה זהירה ומעמיקה של כל טענות הצדדים, הראיות, העדויות והתרשמות מחמישה מומחים שונים.
לדעתם, בית המשפט "לא הותיר אבן שלא נהפכה" לפני שהחליט להטיל את האחריות על שתי המערערות ואין בפסק הדין שום טעות משפטית, שכן המחוזי פסק לפי דיני הרשלנות ובהתאם לעובדות שהוצגו בפניו.
למרות דחיית הערעורים החליטו השופטים שבנסיבות המקרה אין צורך לפסוק לחובת המערערות גם הוצאות.
- ב"כ המדינה: עו"ד דורון יום טוב ניב
- ב"כ שירותי בריאות כללית: יעקב אבימור, עו"ד שרון דלמן-קראוס
* עו"ד ארן אמיר ממשרד עורכי הדין גוטמן-אמיר עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.