בר רשות בנחלה נפטר באופן פתאומי. בעוד שתי אחיותיו טענו שהוא החזיק עבורן את המשק בנאמנות, זוגתו גרסה שהנכס שייך לה מכוח נישואיהם. שלושתן נדחו
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בפתח תקווה תביעות בנות משפחה של בר רשות בנחלה, שהלך לעולמו בטרם עת, להעביר אותה לבעלותן. בעוד אחיות המנוח טענו שהמשק שלהן מכוח נאמנות, אלמנתו הייתה בדעה שהנכס שלה, בשל הזוגיות למנוח. השופטת יוכבד גרינוולד-רנד קבעה שאף אחת מהן לא תקבל בעלות בלעדית על המשק.
למנוח היו שתי אחיות. הוריהם רכשו את הנחלה מושא ההליך בשנת 1950. מדובר במשק שכלל שני בתי מגורים, שטחים חקלאיים ורפת. בשלהי שנות השמונים הלך לעולמו אבי המשפחה כאשר הזכויות בנחלה עברו לרעייתו. בין לבין, בנותיה נישאו, הקימו משפחות ועברו לגור במקומות אחרים, כאשר בנה - המנוח - היה "רווק נצחי" שהמשיך לגור עימה במשק.
על הרקע הזה חתמה האם, כחודשיים לאחר פטירת בעלה, על הסכם למכירת המשק לבנה תמורת 200,000 דולר. יומיים לאחר מכן היא הודיעה לוועד המושב על העברת הזכויות, ומכוח הודעה זו נרשם בנה כ"בר רשות". ביוני 2004 מתה האם. בהמשך בנה עזב את חיי הרווקות, הכיר מישהי, וביולי 2010 התחתן איתה. היו אלה נישואיו הראשונים בגיל 55, ולה - שלישיים.
עשור לאחר הנישואין הלך הבעל לעולמו, כשהוא בן 65. מאחר שהוא החזיק במשק כבר רשות בלבד, הנכס לא נכלל בעיזבונו ולא חולק במסגרת צו הירושה.
בשלב זה הגישו אחיותיו ואלמנתו את התביעות לבית המשפט, במסגרתן כל אחד מהצדדים טען לבעלות על המשק מכוח מסגרת משפטית אחרת. האחיות טענו שההסכם למכירת המשק לאחיהן מ-1989 נעשה למראית עין בלבד, כשבפועל הוא החזיק בו עבורן למשמרת בנאמנות.
אלמנתו לעומת זאת גרסה שבשל נישואיה למנוח יש להעביר אליה את מלוא הזכויות בנחלה. לטענתה, יש להחיל עליה סעיף בהסכם המשבצת הקובע שבפטירת חבר אגודה המחזיק במשק - תעבורנה כל זכויות השימוש שלו במשק לבן זוגו בלבד.
אין אינדיקציה לשיתוף
אבל השופטת גרינוולד-רנד דחתה את כל התביעות. אשר לתביעת האחיות, היא הדגישה שבשלב חקירתן הנגדית הן חזרו בהן מטענתן כי ההסכם בין אימן ואחיהן היה למראית עין. בהמשך דחתה השופטת את תזת הנאמנות של האחיות. "תמהני בשם מי הן טוענות כי המנוח החזיק את המשק בנאמנות? הרי ככל שההסכם הינו פיקטיבי, ולפיכך אינו קיים, הרי שה'נאמנות' הינה כלפי האם ולא כלפיהן", חידדה השופטת, תוך שהבהירה כי האם המנוחה מעולם לא העלתה בחייה טענה שהעבירה לבנה את הנכס בנאמנות בלבד.
בכל הנוגע לאלמנה, שמעולם לא נרשמה כחברת אגודה, קבעה השופטת שהסעיף בהסכם המשבצת עליו ביקשה להתבסס מחייב שותפות גורל של בני זוג המחזיקים במשק. לשיטת השופטת הסעיף מדבר על בני זוג שהקימו במשק בית במובן העמוק שלו, כלומר נדרשת הקמת משפחה וניהול חיים משותפים במשך תקופה משמעותית.
אלא שלמסקנת השופטת, האלמנה לא הוכיחה את אותה "שותפות גורל". כך למשל, בעלה לא דאג לצרף אותה לצידו ברישומיהם של הגורמים המיישבים, ואף לא ערך לטובתה צוואה או הסכם ממון.
אינדיקציות נוספות מלמדות אף הן, לדברי השופטת, על העדר כוונת שיתוף מצד המנוח ביחס למשק. "העובדה שהאלמנה נכנסת אל חייו של המנוח רק בעשור השישי לחייו, לעשר שנים בלבד, כאשר עסקינן בנישואים מאוחרים, כאשר לבני הזוג לא נולדו ילדים - הינם גורמים שיש להתחשב בהם ולקחתם בחשבון", כתבה. לדבריה אף העובדה שבני הזוג מעולם לא ניהלו חשבון משותף מצדדת במסקנתה זו.
לצד זאת נקבע שהאלמנה זכאית לכמאה אלף שקל שהשקיעה בבית, ולדמי שכירות משוכרי המבנים שעל הנחלה. למעט נקודות אלה הורתה השופטת, כאמור, על דחיית התביעות.
- ב"כ התובעת: עו"ד בנימין קיסלר
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד רויטל כרם
- ב"כ הנתבעים 2-3: עו"ד שחר חסאן
עו"ד צביקה גלזר עוסק/ת בנחלות ומשקים במושבים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.