זוג ישראלי עבר לחיות בארה"ב, אך ביקור של האישה עם הילד המשותף בארץ הסתיים בהודעת SMS בה בישרה לאב שלא תחזור. התנהלותו לאחר מכן היא שהכריעה את הכף בתיק החטיפה.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע לאחרונה כי אם שהגיעה לארץ לביקור עם בנה בן השנתיים וסירבה לשוב לארה"ב – היכן שהתגוררה עמו קודם לכן – לא חטפה את הילד, ולו משום שאביו השלים עם המעבר לישראל.
פסק הדין של המחוזי ניתן בערעור על פסק דין קודם של בית המשפט למשפחה בקריות שקבע כי תביעת החטיפה שהגיש האב לא נכנסת לגדר אמנת האג משום שארה"ב לא הייתה "מקום המגורים הרגיל של הילד", כך שהוא לא נחטף ממנה.
מדובר בזוג ישראלי צעיר שעבר לארה"ב בשנת 2014 כדי לנסות את מזלו שם. כשנה לאחר המעבר נולד לבני הזוג בן, אך בשנה שעברה הם נפרדו.
בתחילת השנה ביקשה האישה לטוס ארצה לאזכרת אביה המנוח יחד עם בנם. בעלה התנגד בהתחלה אך לבסוף הסכים לאחר שהבטיחה לו שתחזור. אלא שבניגוד להבטחתה בשלב מסוים היא הודיעה לאב במסרון שהחליטה להישאר בארץ.
במאי האחרון הגיש האב את תביעת החטיפה, שכאמור נדחתה. בערעור הוא טען כי ארה"ב כן הייתה מקום המגורים של הילד – שנולד בה והתגורר בה רוב חייו.
האב התייחס לפן נוסף של פסק הדין שקבע כי גם אם היה מדובר בחטיפה הרי שהוא הסכים לה והשלים עמה.
האב שלל קביעה זו. לדבריו, גם אם הייתה תקופה קצרה שבה היה נסער ומבולבל, בסופו של דבר הוא הבהיר לאם כי אינו מאשר לה להישאר בישראל עם הילד. לפיכך, הוא ביקש לבטל את פסק הדין הקודם ולהורות על החזרת בנו החטוף לארה"ב.
כמובן שמהצד השני האם תמכה בפסק הדין. האם הבהירה כי היא ובעלה מעולם לא התייחסו לארה"ב כמקום המגורים הרגיל שלהם, ועובדה שבמשך כל תקופת השהות שם הם הקפידו לשמור על זכויותיהם בארץ.
השיחות שהכריעו
את פסק הדין העיקרי בתיק כתב השופט סארי ג'יוסי, שבניגוד לבית המשפט למשפחה סבר שהמקרה נכנס לגדר אמנת האג. לטעמו, העובדה שההורים שמרו על זכויותיהם בישראל אינה מעידה כשלעצמה כי התכוונו לשוב אליה. כל שהיא מראה הוא שהם ביקשו לשמור לעצמם את האופציה לחזור, כפי שעושים ישראל רבים החיים בחו"ל.
משכך, השופט פנה לבחון האם התקיים כאן אחד החריגים שמאפשר לאם להישאר עם הילד בארץ. תשובתו הייתה חיובית לפחות לפי חריג ההשלמה.
לגבי חריג ההסכמה, השופט קבע כי ההתכתבויות בין בני הזוג מעידות כי עד ינואר 2017 האב כן הסכים שבנו יחזור יחד עם האם לארץ, אולם אז עמדתו השתנתה. השופט קבע כי אף שהסיבה לשינוי בגישה נגע לרצונו לנהל את הליכי הגירושין בארה"ב, ולא הקרבה לבנו, הוא מוכן להניח כי מתקיים כאן החריג.
אך השופט קבע כי הדברים שונים לגבי חריג ההשלמה. שיחה שקיים האב עם האם, ומשא ומתן ארוך שניהל עם עורכת הדין שלה לאחר שהודיע על כוונתה להישאר בארץ – הראו כי הוא היה מוכן שתישאר, וחזר בו רק לאחר שלא הגיע להסכמה לגבי תשלומי המזונות.
משכך, השופט קבע כי האב השלים עם המעבר ולכן החוק אינו מאפשר להורות על החזרת הילד לארה"ב. השופטות עפרה ורבנר ואספרנצה אלון הסכימו עמו.
לא נפסקו הוצאות.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עדנה אשכנזי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.