לפני כתשעה חודשים, ביה"ד הרבני האזורי שלח הורים מסוכסכים לעבור בדיקת מסוגלות הורית על מנת להכריע למי מהם תעבור המשמורת על בתם. במקום לציית להחלטה, האם סירבה וערערה לביה"ד הגדול. המהלך לא עזר לה, ובטח שלא לבתה.
האם האשימה את האב בכך שלקח אליו את הבת. הבעל השיב כי האישה אלימה והציע לה להיפגש עם הילדה במרכז קשר תחת פיקוח.
לשאלות על משמורת:
פורום דיני משפחה
לפני כתשעה חודשים החליט בית הדין האזורי הכי הילדה תהיה במשמורת זמנית של האב. בנוסף נקבע כי ההורים יעברו בדיקת מסוגלות הורית.
על החלטה זו הגישה האם ערעור בבית הדין הרבני הגדול. היא טענה כי בית הדין לא נימק את החלטתו ועל כן היא אינה ראויה, במיוחד כשמדובר בנושא חשוב כמו קביעת משמורת.
בנוסף, היא טענה שאי אפשר לכפות עליה בדיקה או אבחון ללא הסכמתה. כאשר נשאלה מדוע אינה מקיימת את החלטת בית הדין האזורי שהורה לה ללכת לבדיקה, ענתה האישה: "אני בריאה בנפשי".
לגופו של עניין, היא העלתה טענות שונות לגבי התנהגות האב וטענה שהוא אינו ראוי להחזיק בבת.
מנגד, האב טען כי שירותי הרווחה סברו שלאם אין "מסוגלות הורית", ומכאן ההפניה של בית הדין לבדיקה.
כמו כן, הוא טען כי הילדה עברה פגיעה מינית על ידי אחיה למחצה (מנישואין קודמים של האם) בעת שהייתה אצל האם. לגרסתו, פקידת הסעד התרשמה שהאם מסוכנת לבתם, ולא ניתן להחזיר לביתה את הילדה כל עוד האח גר שם.
חשש עמוק לנפשה
הרכב הדיינים, הרב אליעזר איגרא, הרב אליהו הישריק והרב מיכאל עמוס, לא הסתיר את דעתו על התנהלות האישה. לאחר שעיינו בחומר ושמעו את הצדדים, כתבו הדיינים: "הגענו למסקנה כי דינו של הערעור להידחות וטוב היה לוּ לא הוגש מלכתחילה".
הדיינים דחו בשאט נפש את טענת האישה שלפיה בית הדין פסק על סמך "טענות בלבד", ופירטו את השתשלות ההליך, שכלל שלושה דיונים ארוכים בעניין המשמורת.
יתרה מכך, לטעמם, הערעור אף נגוע בחוסר תום לב, כיוון שנועד "לעקוף" את הוראות בית הדין האזורי.
"אין מדובר בהחלטה חפוזה. בית הדין האזורי פסע בשדה זה של משמורת צעד אחר צעד, ובנה מערך של החלטות טרם הגיע להחלטתו האחרונה", ציינו הדיינים.
בנוגע להחלטה לשלוח את האם לבדיקת מסוגלות הורית, הדיינים הבהירו כי כך עושים בתי ודין ובתי משפט – ממנים מומחים בתחומם. כמו בתחום הכלכלה או הרפואה, כך גם בנוגע לבירור מצב נפשי וסוציאלי של ילדים והוריהם.
הדיינים המשיכו ופירטו, בין היתר, את הערכות תסקירי שירותי הרווחה, בהם נקבע כי הילדה אכן הייתה מעורבת באירוע בעל "גוון מיני", וזקוקה בדחיפות ליציבות בחייה, שתושג גם על ידי בדיקות ההורים. לפיכך, הדיינים הבהירו כי "ברור מעבר לכל ספק כי בנסיבות אליהן התוודע בית הדין הרבני על ידי התסקיר לחשש העמוק לשלום הנפש של הבת".
בתוך כך הדיינים ציטטו עובדת סוציאלית שמכירה את המשפחה וציינה כי "כולם מרגישים שיש לילדה יותר ביטחון כאשר היא נמצאת אצל האב".
בסיכומו של דבר, הערעור נדחה. האם חויבה לשלם לאב הוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יוסי נקר
- ב"כ המשיב: עו"ד מיכל ברנקין
* עורך דין הרב יעקב מור יוסף עוסק בדיני משפחה
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.