לאחר שהות ממושכת בפנסיון לכלבים, חזרה הכלבה סנדי לבעליה כשהיא מקיאה ללא הרף. ניתוח שביצע בה וטרינר לא עזר, והכלבה נפטרה. בעליה תבע את מנהלת הפנסיון בטענה שהתרשלה, אך ביהמ"ש בחר להטיל דווקא עליו את מרבית האחריות.
בעליה של סנדי, כלבה מסוג לברדור מעורב, טס ביולי 2013 לחו"ל לכ-3 שבועות והכניס אותה לפנסיון כלבים. כששב לארץ ואסף את כלבתו האהובה, בעלת הפנסיון – המתנהל בביתה הפרטי ללא כלובים – מסרה לו כי סנדי נהגה ללעוס ללא הרף חפצים שונים בבית, ככל הנראה בשל התסכול שחשה עקב הפרידה מבעליה.
לכתבות נוספות בנושא:
למחרת היום, החלה סנדי להקיא ללא הרף ובעליה לקח אותה למרפאת כלבים, שם קיבלה טיפול ראשוני. משהטיפול לא הועיל, נלקחה סנדי לווטרינר נוסף, שזיהה אצלה חסימה במעיים שנגרמה ככל הנראה מלעיסת גרב. הוא ניתח אותה מיד והוציא מגופה גופים זרים, אך למרות זאת סנדי נפטרה.
הבעלים ההמום הגיש תביעה נגד בעלת הפנסיון בביהמ"ש לתביעות קטנות בחיפה, בה טען כי זו התרשלה בטיפול בכלבתו, מה שהביא בסופו של דבר למותה ולהוצאות כספיות לא מבוטלות. הוא דרש את השבת הכספים ששילם למרפאה, לווטרינר ועבור השהות בפנסיון, סה"כ מעל 13 אלף שקל.
בעלת הפנסיון טענה לעומת זאת, כי סנדי עזבה את הפנסיון ללא סימנים שהעידו על מחלה או הרגשה לא טובה, וייתכן שחסימת המעיים נוצרה בזמן ששהתה עם התובע. עוד טענה, שהמצב הרפואי של סנדי נוצר בגלל השתהות התובע בהפנייתה לטיפול וטרינרי. לדבריה, היא ניסתה להגביל את התנהגותה החריגה של סנדי, בין היתר באמצעות טיולים ארוכים ושמירה צמודה, אך ללא הועיל.
התובע לא חף מאחריות
הרשם הבכיר, אפרים צ'יזיק קבע, כי על הנתבעת – כבעלת הפנסיון – מוטלת חובת זהירות למנוע מהחיות שבמשמורתה מלבלוע חפצים. העובדה שהנתבעת בחרה לנהל פנסיון ללא כלובים, כשהכלבים מסתובבים בחופשיות ומגיעים לכל חלקי הבית ועלולים לבלוע חפצים שונים – מהווה הפרת חובת הזהירות.
עוד קבע הרשם, כי הנתבעת הייתה צריכה להתריע מפורשות על התנהגותה החריגה של סנדי בפני בעליה בצורה כזו שיבין כי ייתכן שנשקפת לה סכנה. משלא עשתה כן, הנתבעת התרשלה.
עם זאת, קבע הרשם, גם התובע אינו חף מאחריות. לדבריו, היה צריך להתעורר אצלו חשש שמצבה של כלבתו קשור לבליעת החפצים – התנהגות עליה הנתבעת דיווחה לו – ולמסור מידע זה כבר בעת הביקור הראשון במרפאה. אלא שהתובע לא דיווח על כך בעת הביקור הראשוני ובכך גם הוא נהג שלא באחריות כלפי כלבתו.
משכך, פסק הרשם הבכיר צ'יזיק, שאמנם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, אך תרומת התובע למקרה המצער הייתה רבה יותר.
לאחר שהשית על התובע אשם תורם של 70%, חייב הרשם הבכיר את הנתבעת להחזיר לו הוצאות רפואיות של 3,662 שקלים בצירוף הוצאות משפט של 350 שקל.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.