מהלך דרמטי בעליון: שונתה הלכת ידידיה, שניתנה לפני כ-50 שנה. מעתה, פושטי רגל שתובעים פיצויים על נזקי גוף לא יוכלו להשאיר את כל הכספים בידיהם.
בחמשת העשורים האחרונים בתי המשפט פעלו בהתאם להלכת ידידיה שקבעה כי פיצויים שמקבלים פושטי רגל על נזקי גוף שייכים להם ולא לנושים. לאחרונה שלושה שופטי עליון – יעל וילנר, נעם סולברג ויוסף אלרון – קבעו כי הגיעה השעה לשינוי: מעתה, הפיצויים שיתקבלו בתביעה נזיקית עבור הפסדי שכר יועברו לקופת הנושים, כך שפושט הרגל יישאר רק עם הפיצויים על כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, החזר הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.
פקודת הנזיקין קובעת כי פושט רגל שרוצה לתבוע על פגיעה בנכס ששייך לו צריך לנהל את ההליך באמצעות הנאמן בתיק – כך שהפיצויים שיתקבלו יועברו לידיו ומשם לקופת הנושים לצורך כיסוי החוב. לעומת זאת, אם מדובר בתביעה על נזקי גוף – רשאי פושט הרגל לנהל תביעה עצמאית ללא מעורבות הנאמן.
הלכת ידידיה, שניתנה בבית המשפט העליון ב-1968, קבעה בהקשר זה כי כל הפיצויים שמקבל פושט הרגל בתביעה על נזקי גוף שייכים לו ולא לנושים. מסקנה זו התבססה על פרשנות מצומצמת למונח "נכס" בפקודת הנזיקין, שבאותה תקופה כלל רק מקרקעין או מיטלטלין.
ואולם, ברבות הנשים הפרשנות למונח "נכס" הלכה והתרחבה ובתי המשפט קבעו שוב ושוב כי גם אובדן כושר השתכרות – אחד הרכיבים המשמעותיים בתביעות נזקי גוף – נחשב למעשה לנכס.
בנסיבות אלו החלו להישמע קריאות לשינוי הלכת ידידיה ולפיצול זכות התביעה של פושט רגל שנפגע בגופו.
שינויים במרחב המשפטי
לאחרונה הגיעו לבית המשפט העליון שלושה ערעורים שעוסקים בנושא, שהובילו את השופטים וילנר, אלרון וסולברג, לשנות את ההלכה אחרי 5 עשורים. זאת, אגב, בניגוד לעמדת לשכת עורכי הדין שהצטרפה להליך וביקשה להשאיר את ההכרעה בידי המחוקק.
את פסק דין העיקרי כתבה השופטת, שציינה כי השינויים במרחב המשפטי מחייבים לפצל בין רכיבי הפיצוי בתביעות נזיקין של פושטי רגל, במובן זה שהפיצוי על הפסדי השכר יהיה שייך לנאמן (ומכאן לנושים) ואילו פושט הרגל יוכל להשאיר בידיו רק פיצוי על נזקים שאינם "נכסים" כמו כאב וסבל והוצאות רפואיות.
השופטת ציינה כי פיצול זה הולם את תכלית דיני פשיטת הרגל, שכן פיצוי על הפסדי השתכרות הוא למעשה תחליף שכר, ואת שכרו פושט הרגל ממילא אמור להעביר לנאמן.
ברמה המעשית, ומאחר שאי אפשר לפצל תביעת נזיקין לשתי תביעות נפרדות, השופטת סברה כי את התביעה צריך לנהל הנאמן (אם על ידי ייצוג בתיק ואם באמצעות הצטרפות כתובע).
כמו כן, ומאחר שמרבית תביעות נזקי הגוף מסתיימות בפשרה עם פיצוי גלובאלי, הורתה השופטת לבתי המשפט שלא לאשר יותר הסכמים שלא כוללים כימות מדויק של נזקי אובדן כושר השתכרות.
השופטים סולברג ואלרון הסכימו עם עמדתה העקרונית של השופטת וילנר אולם השופט אלרון סבר כי התביעה עדיין צריכה להתנהל על ידי פושט הרגל. לטעמו ניהולה בידי הנאמן תגרור פגיעה לא מידתית בפרטיות פושט הרגל נוכח החשיפה הגדולה שנדרשת בתביעות כאלה בנושאים רפואיים רגישים.
אולם דעתו נותרה כדעת מיעוט, ובסיכומו של דבר נקבע כי תביעות נזקי גוף של פושטי רגל יוגשו בפיקוחו של הנאמן, כאשר הפיצויים על הפסדי השכר יועברו לקופת הנושים ואילו פושט הרגל יקבל רק את הפיצויים על כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, עזרת הזולת והוצאות רפואיות.
- שמות באי הכוח שייצגו בהליך נמצאים בפסק הדין
* עו"ד שמואל מיכאל מייצג בתיקי פשיטת רגל
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.