המועצה חויבה לשלם כ-467 אלף ש' בגין שימוש בשטח לצורך בית קברות. "מתביעה זו עולה תמונה עגומה, של רשויות ציבוריות שפלשו למקרקעין פרטיים ועושות בהם שימוש במשך שנים רבות, שלא כדין", כתבה השופטת.
בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה נגד המועצה הדתית קריית ים, והורה למועצה לשלם לה כ-467,000 שקל בגין דמי שימוש בקרקע שאליה פלשה והתמשה בה לקבורה.
בפתח פסק דינה, השופטת מעין צור הציגה את הנושא: "פלישה למקרקעין שמנהלת התובעת מכוח חוק, ושימוש בשטח לצרכי קבורה כחלק מבית עלמין. בשל פלישה זו עותרת התובעת לתשלום בגין ירידת ערך המקרקעין, ולחילופין לתשלום דמי שימוש ראויים".
הקרקע היא למעשה מספר חלקות שחלק מבעליהן הם נספי שואה, ומנוהלות על ידי התובעת. בסמוך לקרקע נמצא בית העלמין, שבו המועצה וחברת קדישא משתשמות לקבורה.
בעיקרו של דבר התובעת טענה כי המועצה וחברת קדישא פלשו לחלקות והקצו שם קברים. תחילה טענתה הייתה לפיצוי בגין ירידת ערך, אולם מאוחר יותר התביעה התחלפה לתביעה לדמי שימוש בגין הקרקע – מעין "שכירות" למעשה.
לאחר שהוגשו חוות דעת מומחים מטעם הצדדים, ולאור הפער ביניהן, השופטת צור הורתה על מינויו של שמאי-מומחה מטעם בית המשפט, שיעריך את דמי השימוש הראויים החל ממרץ 2010 ועד מרץ 2017.
יש לציין כי נגד חברת קדישא כבר ניתן פסק דין לפני יותר משנה במסגרת הסדר פשרה שאליו הגיעו הצדדים, כך שנותרה רק התביעה נגד המועצה.
הנתבעת מצדה טענה כי התובעת לא הוכיחה את זכותה במקרקעין, ואף לא הוכיחה כי הנתבעת עושה בהם שימוש, היות שלא הגישה מפת מדידה שממנה ניתן להסיק על שימוש כלשהו, ולא על כך שרשויות מקומיות אחרות עושות שימוש בבית העלמין.
לא הציגה נתונים
לאחר שעיינה בנסחי הרישום שצירפה התובעת וכן בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בסופו של דבר, השופטת צור קבעה כי לנספי השואה – וכיום לתובעת – אכן היו חלקים מסוימים בכל אחת מהחלקות המדוברות, שבהם המועצה משתמשת לצורך חלקות קבורה (בפסק הדין השופטת פירטה את האחוזים לכל חלקה).
"הראיות מצביעות על שימוש בלעדי של הנתבעת בחלקות הקבורה שלטענת התובעת פולשות למקרקעין... חזקה על הנתבעת כי אם היו באותן חלקות קבורה גם מקומות קבורה של רשויות אחרות, היא הייתה מביאה נתונים אלה בפני בית המשפט", הוסיפה השופטת.
על סמך חוות דעתו שלך המומחה מטעם בית המשפט, השופטת חייבה את המועצה לשלם לתובעת סך של 467,457 שקל. בנוסף, המועצה חויבה לשלם לתובעת את אגרת בית המשפט ואת עלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.
ראוי להדגיש שפסק הדין נחתם ב"הערת הסיום" מהדהדת. השופטת ציינה כי "מתביעה זו עולה תמונה עגומה, של רשויות ציבוריות שפלשו למקרקעין פרטיים ועושות בהם שימוש במשך שנים רבות, שלא כדין, ומבלי לפעול להסדרת הדברים באפיקים החוקיים העומדים לרשותן. ראוי כי הגורמים המוסמכים ייתנו דעתם לכך, ויפעלו לתיקון המצב במסגרת הכלים שעומדים לרשותם בדין".
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני מקרקעין הורוביץ ואח'
- ב"כ הנתבעת 1: עו"ד משה חורי
עו"ד טליה ברזאני
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.