בערעור על פסק דין שחייב אותה בפיצויים של כ-95 אלף שקל לעובד טענה המעסיקה כי ביהמ"ש לא לקח בחשבון שהעובד סירב להקשיב לבכיר שדרש ממנו להתרחק מאזור הסכנה. אלא שהמחוזי לא קיבל זאת.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה את הערעור שהגישו בעלת מפעל הצנרת "סי.אר.פי" וחברת הביטוח שלה "הכשרה" על חיובן לשלם כ-95 אלף שקל לעובד שנפגע בדצמבר 2010 בתאונת עבודה. השתיים טענו כי בית משפט השלום קבע לו נכות תפקודית גבוהה מדי ושגה כשלא ייחס לו רשלנות תורמת, אך שופטי המחוזי הותירו את שיעורי הנכות על כנם וציינו כי "העובדה שהמשיב 'זז רק מטר' ולא הספיק לרוץ או לקפוץ – בוודאי שאינה עולה כדי אשם תורם".
העובד (62) הועסק לפני התאונה כמלגזן, ונפגע בברך ימין לאחר שערימת מוטות מתכת במשקל של מאות קילוגרם נפלה עליו.
בדצמבר 2017 בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה שהגיש העובד נגד המעסיקה וחברת הביטוח שלה "הכשרה", והטיל על המעסיקה את מלוא האחריות לתאונה ולנזק. בעניין הנזק התקבלה עמדת המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש כי התובע נותר עם 10% נכות רפואית, אולם בית המשפט החליט להעמיד את הנכות התפקודית שלו על שיעור גבוה יותר של 30%, בהסתמך על קביעת הביטוח הלאומי בעניין. בסופו של דבר נפסקו לעובד פיצויים של 429 אלף שקל, שאת מרביתם קיבל מהביטוח הלאומי. המעסיקה וחברת הביטוח נדרשו אם כך לשלם לו כ-95 אלף שקל בלבד.
בערעור שהגישו השתיים הן טענו כי בית המשפט טעה כשלא פסק לעובד רשלנות תורמת בהתחשב בכך שלא עבד בזהירות ולא הקשיב לדרישתו של עובד בכיר להתרחק מן המקום. עוד נטען כי לא היה מקום לקבוע לעובד נכות תפקודית גבוהה יותר מזו הרפואית.
מנגד, העובד טען כי אין מקום להטיל עליו רשלנות תורמת לתאונה. הוא ציין כי נפצע כשעסק במיון פרופילים של מתכת שלא נקשרו כראוי למתקן – פעולה שהמעסיקה הייתה צריכה לדאוג לה. לגבי שיעור הנכות הוא הוסיף כי בית המשפט היה מוסמך לקבוע על פי שיקול דעתו את ההשפעה של הנכות הרפואית על התפקוד שלו.
מחסום ממשי
השופט רון שפירא והשופטות בטינה טאובר ותמר נאות פרי דחו את הערעור. "לא יעלה על הדעת להעלות טענה בדבר אשם תורם כלפי עובד ייצור במפעל בשל שהוא לא הספיק לברוח מספיק מהר, או בכלל", נכתב בפסק הדין שדחה את טענת האשם התורם של המערערות.
השופטים ציינו שהראיות מעידות כי המערערת סיכנה את עובדיה כאשר לא דאגה לעיגון הפרופילים למתקן – כך שאין ספק שהיא הפרה את חובתה לשמור על הבטיחות במפעל.
בסוגיית הנכות השופטים ציינו כי ההגבלה בברכו של העובד היא בגדר מחסום ממשי במציאת מסגרת תעסוקתית מתאימה לכישוריו לנוכח גילו והשכלתו, והחליטו שלא להתערב גם בפן זה.
לפיכך, הערעור נדחה ופסק דינו של בית משפט השלום נותר על כנו: המעסיקה תישא באחריות לתאונה וחברת הביטוח "הכשרה" תשלם לעובד 95,000 שקל (לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי בסך של 334,000 שקל) בתוספת הוצאות הערעור בסך 15,000 שקל.
- ב"כ העובד: עו"ד נזיקין גלית בוחבוט
- ב"כ המערערות: עו"ד שאדי אלמאדי
עו"ד יואל נעים
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.