בפרידה מבן הזוג בררה האישה בפינצטה את הרכוש שקנתה מכספה, אך בבית המשפט היא טענה שחלה עליהם חזקת השיתוף כידועים בציבור. את השופטים זה לא שכנע
מרצה באקדמיה שניהלה זוגיות קצרה עם מוזיקאי תבעה להכיר בהם כידועים בציבור, להחיל עליהם את חזקת השיתוף ולקבל מכוחה, בין השאר, מחצית מהרכוש שצברו במשותף. חרף זאת, נמצא כי בזמן אמת דקדקה האישה עם האקס וביקשה שיחזיר לה אפילו רכוש פעוט ערך, שלטענתה נקנה מכספה. בנוסף, היא סירבה לחתום על הסכם ממון שיקבע שרכושם משותף. לשופטי המחוזי בלוד - גרשון גונטובניק (אב"ד), נפתלי שילה וגלעד הס - זה הספיק כדי לדחות את התביעה.
מערכת היחסים של המרצה והמוזיקאי החלה בפברואר 2017. בשלהי אותה שנה הם עברו לגור יחד בדירה השייכת לו, ולאחר שנתיים נולדה להם בת. עוד לפני שמלאה לתינוקת שנה עזבה האישה את הבית בגלל קשיים בזוגיות. בדצמבר 2021 היא הגישה את תביעתה הרכושית לבית המשפט למשפחה.
במסגרת התביעה טענה האישה שהצדדים היו ידועים בציבור וחלה עליהם חזקת השיתוף, אשר מכוחה מגיעים לה, כך לשיטתה, חצי מהחסכונות והזכויות הסוציאליות שצבר האקס, משווי העסק שלו ומתכולת הדירה.
בנובמבר אשתקד דחה השופט ליאור ברינגר את התביעה, תוך שנמנע מלהכריז על הצדדים כידועים בציבור. על רקע ראיות שהראו כי בזמן אמת התחשבנה האישה עם הפרוד אף לגבי רכוש זעום ופעוט ערך ("המקרר שלך, הקערה שלי, כוסות היין שלי, קניתי אותן באיקאה") – קבע השופט שהלכה למעשה הם חיו בהפרדה רכושית ואיש מהם לא חשב שהם שותפים ברכוש כלשהו.
נימוק דחייה נוסף נגע לסירוב האישה בזמן אמת לחתום על הסכם ממון אשר יחיל שיתוף על הרכוש שנצבר לאורך הזוגיות. נוכח התוצאה, חויבה האישה בהוצאות משפט בסך 75,000 שקל.
"רצינו להתחתן בניו יורק"
בערעור שהוגש למחוזי לפני כשנה טענה האישה שפסק הדין שגוי. לדבריה הצדדים גרו בבית אחד למשך שלוש שנים, ניהלו זוגיות, הביאו לעולם ילדה ואף תכננו להינשא בניו יורק, אלא שבגלל הקורונה הדבר נמנע מהם. יוצא, לשיטתה, שהשניים ידועים בציבור והיא זכאית מכוח חזקת השיתוף ל-50% מתכולת הדירה ומיתר הרכיבים שנתבעו.
הפרוד, לעומתה, ביקש להותיר את פסק הדין על כנו. לשיטתו עצם העובדה שהמערערת סירבה לחתום על הסכם הממון אומרת דרשני, ושוללת אפשרות כלשהי לשיתוף בנכסים.
השופט שילה, שכתב את פסק הדין, הבהיר כי השאלה אותה יש לבחון היא האם האישה הוכיחה שהצדדים התכוונו והסכימו להחיל עליהם משטר של שיתוף בנכסים. הוא פירט על האינדיקציות שהובילו את בית המשפט למשפחה לענות על השאלה בשלילה: העובדה שלצדדים לא היה מעולם חשבון משותף; סירוב האישה לחתום על הסכם הממון; ובקשתה סמוך לפרידה לברור לעצמה בפינצטה מדירת האקס את הרכוש שלטענתה קנתה מכספה.
השופט שילה כתב ש"אין להתערב בקביעות העובדתיות הנ"ל, המלמדות שהמערערת עצמה כלל לא סברה שקיים שיתוף בנכסים והם פעלו בהתאם למשטר רכושי נפרד לחלוטין. נימוקים מצטברים אלו תומכים במסקנתו של בית המשפט קמא".
לפיכך, בהסכמת יתר שופטי ההרכב, נקבע שהערעור יידחה תוך חיוב האישה ב-14,000 שקל הוצאות משפט. התיק הוחזר לבית המשפט למשפחה על מנת שיכריע איזה חלק בדיוק מהרכוש המשותף יועבר לכל אחד מבני הזוג.
- ב"כ המערערת: עו"ד מיה פילוסוף
- ב"כ המשיב: עו"ד אילן יעקובוביץ
עו"ד סיגלית יפה
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.