בית המשפט קבע כי בסיכום בין ההורים נלקחה בחשבון הרחבה של זמני השהות, וממילא האב משלם סכום נמוך של 1,000 שקל לילד. עם זאת, למען האיזון, בוטל חיוב עתידי להשתתף בהוצאות דיור, שגם כך לא שולם עד היום.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב קיבל לאחרונה תביעה של אב לשלושה למשמורת משותפת אך דחה את רוב התביעה שלו להפחתת מזונות. השופטת ורד שביט פינקלשטיין קבעה כי בסיכום האחרון בין ההורים נלקחה בחשבון אפשרות להרחבת זמני שהות – כך שלא מדובר בשינוי מפתיע. בנוסף, האב ממילא משלם סכום נמוך של 1,000 שקל לילד בעוד שהאם מממנת את רוב ההוצאות. עם זאת, למען האיזון ומאחר שהאם מתגוררת אצל הוריה, ביטלה השופטת סעיף שחייב את האב להשתתף בעתיד בעלויות דיור.
הסכם הגירושין המקורי בין ההורים קבע כי המשמורת על הילדים (תאומים בני 9 ובת בגיל 7.5) תהיה אצל האם והם ייפגשו עם אביהם פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. עוד הוסכם שהמזונות יעמדו על 2,000 שקל בחודש כולל הכל, והאב יוסיף 300 שקל אם האם תשכור דירה.
כשנתיים לאחר מכן גובש הסכם נוסף שהעלה את המזונות ל-3,000 שקל בתוספת מחצית הוצאות החינוך והבריאות והשתתפות עתידית בדמי שכירות של 1,250 שקל. לגבי המפגשים עם הילדים הוסכם שהם ישנו פעם אחת באמצע שבוע אצל האב אך בפועל תוך זמן קצר הם החלו ללון אצלו פעמיים.
כשנה לאחר מכן תבע האב משמורת משותפת וביטול מזונות עקב השינוי בזמני השהות וטען להרעה במצבו הכלכלי. בין היתר הוא טען כי עזב את בית הוריו ושכר מהם דירה כדי שלילדים יהיה נוח, ונאלץ ליטול הלוואות כדי לעמוד במזונות. הוא הדגיש כי מצבה של האם טוב משלו והיא חיה ברמת חיים גבוהה, ולדבריו כל הורה צריך לשלם את הוצאות הילדים כשהם אצלו, בהתאם ליכולותיו.
האם התנגדה לשינוי המשמורת וטענה כי האב הגיש את התביעה רק כדי להפחית מזונות. לדבריה, כבר בהסכם הגירושין היא עשתה ויתורים מפליגים והסתפקה בסכום של 666 שקל לילד. גם כיום הסכום לא גבוה ובפועל היא זו שמממנת את רוב ההוצאות של הילדים. עוד היא טענה כי השינוי בזמני השהות לא מהותי והיא עדיין נושאת ברוב נטל הגידול שלהם. לגבי המצב הכלכלי של האב, טענה האם כי הוא מסתיר את הכנסותיו האמיתיות, וכי אי אפשר להגיד שרמת החיים שלה גבוהה בזמן שהיא גרה אצל ההורים כדי לחסוך.
זכה להתחשבות
השופטת ורד שביט פינקלשטיין קיבלה את התביעה למשמורת המשותפת אך לא סברה שיש הצדקה לשינוי המזונות השוטפים.
השופטת קבעה כי האב לא הוכיח שינוי משמעותי המצדיק להתערב בהסכם האחרון שכבר לקח בחשבון הרחבה של זמני שהות. בתוך כך ציינה השופטת כי לאורך השנים האם התחשבה מאוד במצבו, וגם היום 1,000 שקל לילד הוא סכום נמוך יחסית כשמהצד השני היא אכן מממנת חלק משמעותי מהוצאות החינוך, הבריאות והפנאי של הילדים.
מעבר לזה, השופטת הסכימה שבהקשר של הכנסות האב "רב הנסתר מהגלוי" וציינה כי העובדה שבחר לשכור מהוריו דירה לא משתלבת עם הטענה שאין לו מאיפה לשלם מזונות.
עם זאת, לנוכח ההרחבה הקטנה בזמני השהות מאז ההסכם (תוספת של לילה) והעובדה שהאם מתגוררת אצל הוריה, החליטה השופטת שלמען האיזון הראוי יבוטל החיוב העתידי של האב להשתתף בהוצאות הדיור.
לא נפסקו הוצאות.
עו"ד נטלי זץ - חורש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.