ילדי המנוח סירבו להאמין שאלמנת אביהם בעלת שליש מבניין שהעניק להם במתנה טרם מותו, ואף קיבלה את הזכות ליהנות מדמי השכירות על חלקו בנכס. האישה נאלצה לתבוע את זכויותיה בבית המשפט – וניצחה.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הכריע לאחרונה בתביעות שהגישה אלמנה נגד ילדיו של בעלה מנישואיו הראשונים, וחייב אותם להעביר לה את דמי השכירות שהם מקבלים מהשכרת אולמות בבניין תעשייתי שקיבלו במתנה מאביהם. סגנית הנשיא השופטת מירה דהן קבעה כי האלמנה הוכיחה כי שליש מהזכויות בנכס שייכות לה אף שלא נרשמו על שמה בטאבו, ובנוסף כי היא זכאית גם לדמי השכירות על חלקו של בעלה המנוח מתוקף הסכם הממון שלהם.
המנוח הלך לעולמו ב-2017 והותיר אחריו אלמנה ושני ילדים מנישואים קודמים, להם העביר טרם מותו זכויות בבניין תעשייתי במרכז הארץ.
בתביעות שהגישה נגדם אלמנת האב היא ביקשה לקבל את דמי השכירות שהילדים מקבלים על הנכס: ראשית, משום שהיא בעלת שליש מהמגרש ואחת היחידות בבניין אף שזכויותיה לא נרשמו בטאבו. להוכחת טענה זו היא צירפה את הסכם המכר, הסכמי חלוקת הקרקע, אישור תשלום מיסים ועוד.
שנית, משום שבהסכם הממון שאושר בבית המשפט ב-2011 בעלה זיכה אותה בדמי השכירות על חלקו בנכס לאחר מותו. בנוסף היא עתרה לקבל גם את כתובתה שסכומה המשוערך עומד כיום על כ-270 אלף שקל.
ילדיו של המנוח ביקשו לדחות את התביעות. הם טענו כי הזכויות של אביהם בבניין שייכות להם בהתאם להסכם המתנה, ואף הפנו לכך שבהסכם הממון אין כל אזכור לזכויותיה של התובעת בשטח.
עוד נטען כי ההוראה לגבי דמי השכירות בהסכם הממון פסולה משום שהיא מתייחסת להענקת רכוש לאחר המוות שלא באמצעות צוואה – מעשה אסור לפי חוק הירושה.
בנוסף הם העלו טענות קשות נגד התובעת, שלטענתם גנבה מאביהם מיליוני שקלים ונחשבת לאישה מורדת שלא זכאית לכתובה.
זכאית – אבל לא לפיצוי כפול
אלא שסגנית הנשיאה דהן קיבלה את רוב תביעותיה של האלמנה. השופטת קבעה כי התובעת הוכיחה בראיות רבות כי רכשה שליש מהזכויות בבניין וזכויות באחד האולמות, כפי שמעידים הסכמי מכר והעברת זכויות, ייפוי כוח בלתי חוזר, אישור רואה חשבון ואישור רשויות המס. אמנם הזכויות לא נרשמו בטאבו, אך זאת משום שהבניין לא נרשם עדיין כבית משותף. משכך, היא זכאית לקבל את דמי השכירות על חלקה בנכס.
כמו כן נקבע כי הנתבעים חייבים לפעול לפי הסכם הממון. השופטת הבהירה כי את הוראות חוק הירושה המגבילות את חופש החוזים יש לפרש בצמצום, והן לא אוסרות על הוצאת נכס מסוים מגדר העיזבון במסגרת הסכם ממון כולל המסדיר יחסים רכושיים בין בני זוג. לפיכך השופטת קבעה כי התובעת זכאית גם לדמי השכירות על חלקו של המנוח – מיום פטירתו.
לבסוף, השופטת קבעה כי עקרונית התובעת זכאית לדמי הכתובה שלה שכן הנתבעים לא הוכיחו שגנבה מאביהם והמנוח אף לא הגיש נגדה כל תביעה בנושא.
עם זאת, השופטת קבעה שהתובעת לא זכאית ל"כפל פיצוי" – כלומר, גם לכתובה וגם לדמי השכירות על זכויות בעלה, ועליה לבחור בגבוה בין השניים. סכומי דמי השכירות להם התובעת זכאית ייקבעו במסגרת תביעה כספית נפרדת.
הנתבעים חויבו בהוצאות משפט של 35,000 שקל.
עו"ד רביב חיים
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.