במשך שנים לא פעלה עיריית ירושלים לאיתור המחזיק שצריך לשלם חוב שמצטבר מ-1991. השופטת הכירה בזכותה להטיל עליו חיוב רטרואקטיבי עבור 4 שנים בלבד
בית משפט השלום בירושלים קבע לאחרונה כי גבר שמחזיק בדירה בעיר, שבאופן רשמי הייתה שייכת לאביו שעזב לירדן בשנות ה-70', ישלם חוב ארנונה שנצבר עליה לשנים 2010-2013. העירייה אמנם תבעה שיישא בחוב של 7 שנים אבל השופטת קרן אזולאי החליטה לקצר את התקופה משום שהעירייה התעכבה במשך שנים ארוכות באיתור המחזיק האמיתי.
הדירה נמצאת בבניין בבעלות משפחתית והייתה רשומה על שם גבר שעזב לירדן בשנות ה-70' ואף אחד לא יודע היכן הוא והאם הוא חי או מת. תשלומי הארנונה עבור הדירה לא נגבו לפחות מ-1991, אבל ב-2013, כשבנו ביקש לרשום את עצמו כמחזיק, הבינה העירייה שהוא זה שמחזיק בנכס כבר שנים רבות. לפיכך, היא עדכנה אותו כמחזיק רטרואקטיבית ודרשה ממנו לשלם חוב של כ-186 אלף שקלים שנצבר ב-7 השנים הקודמות (2006-2013).
אלא שהבן סירב לשלם את החוב בטענה שאביו היה רשום כמחזיק ואילו הוא החל להחזיק בדירה רק באמצע 2013. עד 2014 היא עמדה ריקה ולאחר מכן הוא שיפץ אותה והשכיר אותה לשוכרים שמשלמים את הארנונה באופן קבוע. הנתבע הוסיף כי כשקיבל את הדירה הוא בירר בעירייה אם יצטרך לשלם את חוב הארנונה והובטח לו שלא יגבו ממנו דבר.
פגיעה משמעותית בקופה הציבורית
השופטת קרן אזולאי קבעה כי מדובר במקרה חריג שבו העירייה הוכיחה שהייתה זכאית לבצע עדכון רטרואקטיבי של המחזיק. זאת, משום ש"עמדו לפני העירייה אינדיקציות ממשיות המעידות על זיקתו של הנתבע לדירה", כמו אישור בכתב יד שהוא הבעלים, רישומו כבעלים בחוזה השכירות עם השוכרים והעובדה שהוא משכיר דירות נוספות בבניין.
השופטת הוסיפה שגרסת הנתבע לגבי הבעלות בדירה והמחזיקים בה הייתה כללית ולא נתמכה בראיות. כך, הוא לא הבהיר מהי חלוקת הנכסים בבניין, לא הכחיש שהוא משכיר בו מספר דירות ולא הבהיר מי מקבל את דמי השכירות כדי להוכיח שלא הוא נהנה מפירות הדירה. "הרושם שהתקבל מראית הצדדים ומעדויותיהם היה כי הנתבע הוא שמנהל את הבניין ופועל להשכרת חלק מהדירות לצדדים שלישיים, לרבות הדירה נושא הליך זה, וכי הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס", כתבה.
השופטת הוסיפה כי הנתבע לא הוכיח שגורם רשמי כלשהו הבטיח שלא לגבות ממנו את החוב, תוך שהדגישה כי מתן פטור מוחלט מתשלום החוב הגבוה יפגע משמעותית בקופה הציבורית של העירייה. עם זאת, מאחר שהעירייה לא סיפקה סיבה טובה לכך שבמשך שנים ארוכות לא פעלה לאיתור המחזיק האמיתי בנכס אף שחוב הארנונה לא שולם כבר יותר מ-30 שנה, יש מקום לקצר את תקופת החיוב.
באיזון בין השיקולים השונים, החליטה השופטת שבמקום 7 שנים ישלם הנתבע חוב שנצבר עבור 4 השנים שבין 2010 ל-2013 בתוספת הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף חויב הנתבע בהוצאות ושכר טרחת עורך דין של 15,000 שקלים.
- ב"כ התובעת: עו"ד מ' סימון
- ב"כ הנתבע: עו"ד א' אבו קטיש
עו"ד ליאב מלמד
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.