עו"ד תבע להסיר מהרשת כתבות שדיווחו על מעלליו הפליליים של עו"ד אחר עם זהה לשלו, ולטענתו גרמו לאנשים לטעות שזה הוא. ביהמ"ש העליון קבע כי אין חובה להורות לגופי תקשורת ולגוגל להוריד את הכתבות.
ביהמ"ש העליון הגן לאחרונה על הזכות לפרסם כתבות על הליכים משפטיים מבלי לחשוש מתביעות לשון הרע. ביהמ"ש קבע כי האתרים Ynet, "הארץ" ו-news1 לא צריכים להסיר כתבות על הרשעת עו"ד בגניבה, גם אם הן פוגעות בעו"ד אחר בעל שם זהה למושא הכתבה.
הפרשה החלה בשנת 2014, כאשר עו"ד יונתן מילר ערך חיפוש על שמו בגוגל ומצא כתבות משנת 2005 באתרי תקשורת מובילים, שעסקו בהרשעת עו"ד בעל שם זהה לשלו בעבירות של גניבה.
עוה"ד מילר נבהל ופנה מיד לשלושת האתרים בבקשה שיסירו את הכתבות הללו כיוון שהגולשים טועים לחשוב שמדובר בו, והדבר פוגע בשמו הטוב ובפרנסתו, אך האתרים לא נענו לפנייתו.
בתוך כך אתרי "הארץ" ו-ynet, הסכימו להוסיף הערה הבהרה כדי למנוע בלבול, אך תשובתם לא סיפקה את עוה"ד.
לאחר שגם גוגל סירבה להסיר את תוצאות החיפוש, מילר הגיש נגד האתרים ונגד גוגל תביעת רשלנות ולשון הרע. בין היתר הוא טען כי לפני פרסום הכתבות גופי התקשורת היו צריכים לבדוק אם ישנו עו"ד נוסף בעל שם זהה לשמו של עוה"ד המורשע.
מלבד זאת, לטענתו כלי התקשורת התרשלו כלפיו משום שהמשיכו לפרסם את הכתבות גם אחרי שהודיע כי נפגע מהפרסום.
אולם ביהמ"ש המחוזי בלוד דחה את תביעתו וחייב אותו לשלם לכל אחד מהגופים שנתבעו הוצאות משפט ו-10,000 שקל שכ"ט עו"ד. סגן הנשיא השופט יעקב שפסר קיבל את עמדת האתרים לפיה הכתבות נחשבות ל"פרסומים מותרים" לפי חוק איסור לשון הרע, משום שהן עוסקות בהליכים שהתנהלו בדלתיים פתוחות.
עוד נקבע בין היתר כי במקרה כזה – של פרסום הליך משפטי פתוח לציבור – כלי התקשורת אינם חייבים לבדוק האם שם של מישהו שנזכר בכתבה דומה לשמו של מישהו אחר. עם זאת, הומלץ לאתרים לנסות לסייע למילר במצוקתו.
עוה"ד מילר ערער לביהמ"ש העליון, שם הוסיף על טענותיו הקודמות כי הכתבות לא נחשבות לפרסום מותר לפי החוק, ומכל מקום לא מדובר בפרסום "נכון והוגן" כלפיו.
עוה"ד אף הפנה לפסק דין של האיחוד האירופי, שקבע כי לאדם יש את הזכות להישכח "כאשר המידע הפוגעני הופך ללא רלבנטי".
מנגד, "הארץ" ו-ynet חזרו על טענותיהם והוסיפו כי אם בית המשפט ייעתר לבקשת כל אדם שנפגע מפרסום לגיטימי על הליך משפטי הדבר יוביל ל"אפקט מצנן בסיקור הליכים משפטיים".
למצוא פתרון אנושי
ואכן, שופטי העליון – הנשיאה אסתר חיות, והשופטים נעם סולברג ויוסף אלרון – העדיפו את גישת כלי התקשורת והחליטו להותיר את פסק הדין של המחוזי על כנו.
השופטים הוסיפו בדרך אגב גם כי המערער לא הוכיח את טענתו בעניין הרשלנות, בפרט כשהוצע לו לפרסם הבהרה בגוף הכתבות.
"אף אם הדבר אינו מביא את המערער על סיפוקו, איננו סבורים שניתן לקבוע שהתנהלות כזו היא התנהלות רשלנית", נכתב.
לבסוף, השופטים ציינו שניתן להבין לליבו של המערער, גם אם מבחינה משפטית אין אפשרות לסייע לו, והביעו תקווה שמחוץ לבית המשפט הצדדים ימצאו "פתרון אנושי הולם".
- ב"כ המערער: בעצמו
- ב"כ המשיבות 1-2: עורך דין לשון הרע תמיר גליק, עו"ד עופר ולך, עו"ד ליטל רבינוביץ'
- ב"כ המשיבה 3: עו"ד יורם מושקט
- ב"כ המשיבה 4: עו"ד אהוד ארצי, עו"ד ניר אוגולניק
* עו"ד עזרא קונוביץ' מייצג בתיקי לשון הרע
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.