פסק בוררות של בית הדין לדיני ממונות באשדוד אישר את פיטורי הגננת מרשת הגנים של אגודת ישראל, אך לא פסק לה פיצויי פיטורים או זכויות סוציאליות. הגננת פנתה לבית הדין האזורי לעבודה, שהחליט לאשר את פסק הבוררות אך בד בבד גם לאפשר לגננת לתבוע פיצויים על האופן שבו פוטרה.
שאלת השמירה על זכויות העובדים במגזר החרדי היא אקוטית לנוכח נטיית האוכלוסייה לפתור את סכסוכיה המשפטיים בבתי הדין הדתיים המיוחדים.
פוטרתם ללא שימוע?
פנו ל- עורך דין דיני עבודה
במקרה של הגננת, היא ניסתה לתבוע את זכויותיה הסוציאליות לאחר שבית דין צדק באשדוד אישר את פיטוריה אף שנעשו ללא שימוע ומבלי לקבל פיצויי פיטורים. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי בבאר שבע, הוחלט לדחות את תביעתה ולאשר את פסק הבוררות של בד"צ אשדוד אף שהגננת טענה כי הבוררות נכפתה עליה.
הגננת עבדה משנת 1991 בגן הילדים של רשת אגודת ישראל באשקלון, ובסוף אוגוסט 2012, זומנה יחד עם גננות נוספות לאסיפת חירום בה הודיעו להן כי עומדים לסגור את אחד הגנים. באותה אסיפה גם הודיעו לגננת עצמה שהיא מפוטרת.
מאחר שהגננת סירבה לקבל את רוע הגזירה, והמשיכה לבוא לעבודה, פנתה האגודה לאישור הפיטורים בבית דין צדק בבני ברק, שאסר על הגננת להמשיך להגיע לגן.
זמן מה לאחר מכן פנתה הגננת לבית דין צדק באשדוד וביקשה ממנו לבטל את הפיטורים ולהורות על החזרתה לעבודה מבלי שתנאי העסקתה ייפגעו. לחילופין היא ביקשה, שייערך לה שימוע כדין וישולם לה שכר עד לסוף שנת הלימודים.
בשלב הזה נענו הגננת והאגודה לבקשת בית הדין, וחתמו על שטר בוררות שמסמיך אותו להכריע בסכסוך. פסק הבוררות, שניתן באוקטובר 2012, דחה את תביעת הגננת ואישר את הפיטורים. עם זאת, הגננת התבקשה להציג לאגודה פירוט לגבי השעות שעבדה בגן.
לאחר שהאגודה לא הסכימה לחישוב הזכויות, שכלל גם פיצויי פיטורים והפרשות לפנסיה, הגישה הגננת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע. אלא שבתגובה, מיהרה האגודה וביקשה מבית הדין לאשר את פסק הבוררות, תוך שהסבירה כי הגננת הסכימה מראש שבית הדין הדתי הוא שיכריע במחלוקת.
לעומת זאת, הגננת טענה שהליך הבוררות נכפה עליה, וביקשה לבטל את פסק הבוררות. לטענתה, הסכימה להליך הבוררות מחשש שיוטל עליה חרם אם לא תסכים שהסכסוך יתנהל שם, מה גם שכלל לא נקבע דבר בנוגע לזכויות המגיעות לה מתוקף העבודה.
חשש מחרם
השופטת יעל אנגלברג-שהם דחתה את טענת הגננת לכפייה, שהרי אין מחלוקת כי היא חתמה על שטר הבוררות מרצונה החופשי.
השופטת ציינה שהיא ערה לחששותיה של הגננת בעקבות השתייכותה למגזר החרדי, אולם לא סברה כי הגננת הוכיחה כפייה שפגעה בחופש הבחירה שלה או מנעה ממנה לפעול למיצוי זכויותיה בבית הדין לעבודה.
עם זאת, השופטת הסכימה כי שטר הבוררות לא חל על העניינים הממוניים הכרוכים בסיום העסקת הגננת, ולכן פתוחה בפניה הדרך לנקוט בנוגע לזכויותיה הממוניות בכל הליך שתרצה.
לא נפסקו הוצאות.
אי אפשר שלא לתהות מדוע בית הדין באשדוד לא דן מלכתחילה בשאלת זכויותיה של הגננת. אם היה פועל כך, הייתה נחסכת מהגננת הפנייה לאגודה, שעולה כי שמנסה בכל מאודה להתחמק מתשלום הזכויות. בשל כך, ובשל פניית המגזר קודם לבתי הדין המיוחדים, נוצר מצב בו הצד החלש צריך לטרטר עצמו בין הערכאות השונות, כדי להשיג זכויות המגיעות לו בחוק.
- ב"כ המבקשת: עו"ד בן ציון שפר
- ב"כ המשיבה: עו"ד ענת שני
* עורך דין גדעון אייזנשטיין עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.