כמעט 30 שנה בעלי דירה לא ידעו שדירתם נבנתה ללא היתר. רק כשניסו למכור אותה, הבינו שיש להם בעיה. ביהמ"ש קיבל את תביעתם וקבע כי העירייה והוועדה המקומית התרשלו, בנוסף לעורך הדין שייצג אותם בזמנו.
בימ"ש השלום בנתניה קיבל בשבוע שעבר את תביעת בני הזוג ופסק להם פיצוי של כ-250 אלף שקל לאחר שהסתבר כי גם הרשויות וגם עורך הדין שערך את העסקה לא פעלו כמצופה.
הבניין נבנה ב-1974. חברת הבנייה חרגה מהיתר בנייה שניתן לשמונה קומות, כשבנתה קומה נוספת ועליה דירת גג. כשנתיים לאחר מכן אותה חברה הורשעה בביצוע עבודות בסטייה מהיתר, וחויבה בקנס.
השנים חלפו עד שהתובעים – שעלו מצרפת ורכשו את הדירה ממשפחה אחרת ב-1990 – החליטו בשנת 2010 למכור אותה ולקנות במקומה דירה חדשה. אז הם נדהמו לגלות שלדירתם אין היתר בנייה.
בשנת 2014 הם הגישו תביעה נגד עיריית נתניה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיר, וכן נגד עורך הדין שערך בזמנו את עסקת המכר לרכישת הדירה ב-1990.
העירייה והוועדה הגישו גם הן הודעת צד שלישי נגד אותו עורך דין בה טענו כי הוא והתובעים הם שהתרשלו כאשר לא עשו את הבדיקות הנדרשות לפני הרכישה.
עורך הדין טען כי העירייה והוועדה הן שהתרשלו, שכן בעוד שהוא ערך את כל הבדיקות הנדרשות, העירייה לא רשמה הערת אזהרה בפנקס הבתים המשותפים שלפיה לדירה אין היתר. עוד הוא טען כי העירייה הגישה כתב אישום כנגד הקבלן אולם לא עשתה דבר על מנת להרוס את הנכס.
עם זאת יש לציין כי בבית המשפט הוא העיד שלא בדק את תיק הבניין, והודה שהיום היה נוהג אחרת.
עוגמת נפש רבה
לאורך פסק דינה השופטת סמדר קולנדר-אברמוביץ לא חסכה דברי ביקורת מהנתבעים, וקבעה כי שלושתם התרשלו. בחלוקת האחריות השופטת החליטה להטיל על עורך הדין 75% מ האחריות ואילו על העירייה והוועדה 25%.
השופטת הבהירה כי עורך הדין לא יכול היה להסתפק באישור מחלקת הגבייה של העירייה, לפיו על הדירה לא רובצים חובות כלשהם, אלא היה עליו לבדוק את תיק הבניין ומצבה התכנוני של הדירה. אם היה עושה זאת היה מגלה שלדירה אין היתר.
לגבי הנתבעות, השופטת ציינה כי השתיים לא פעלו כפי שמצופה מרשות ציבורית. כך למשל, השופטת תהתה "מדוע כאשר בסופו של יום הורשעה החברה הקבלנית לא דאגה הנתבעת שניהלה ההליך מולה שנושא זה ייקבל ביטוי ויצוין בלשכת הרישום שלדירה אין כל היתר? מדוע לא דאגה הנתבעת שתרשם הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין שתזהיר קונים פוטנציאלים?".
בהמשך הסבירה השופטת שאם הייתה נרשמת הערת כלשהי בלשכת המקרקעין, סביר להניח שכל ההמשך היה נמנע, שכן קונה סביר היה מגלה בקלות שקיימת בעייתיות בדירה מבחינה רישומית. "על אחת כמה וכמה על העיריה לדאוג לכך שתוצאות ההליך הפלילי יירשמו, על מנת שכל אדם יכול לראותן", הוסיפה.
לאחר מכן השופטת ניתחה את הטענות בדבר הנזקים השונים שנתמכו בחוות דעת מומחים, ובסופו של דבר חייבה את הנתבעים לשלם לתובעת 251,510 שקל – ביחס שנקבע כאמור – בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
סכום הפיצוי הורכב מעלויות הכשרת הדירה, דחיית המכר וכן מפיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. בהקשר זה השופטת ציינה כי "אין ספק שהידיעה שהדירה בנויה ללא היתר כדין הכתה בתובעים וגרמה להם לעוגמת נפש רבה".
- ב"כ התובע: עו"ד חימי
- ב"כ הנתבעות 1-2: עו"ד אמודאי; עו"ד דה-הונד
- ב"כ הנתבע 3: עו"ד אהוד שטיין
עו"ד עידן קייפי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.