סכסוך על אדמות בכפר ריינה שבצפון הארץ הסתיים בפסק דין של ביהמ"ש המחוזי בנצרת, ובו פרשנות מעניינת ומחמירה לפסיקות בית המשפט העליון בכל הקשור ל"עסקאות נוגדות" במקרקעין.
בשנת 1979, שלושה אחים (ג'ורג', צובחי וג'וזף) רשמו על שמם 1/10 (כל אחד) מקרקע שירשו מסבם ב"מושאע", כלומר בבעלות משותפת ויחסית לכל הבעלים בחלקה.
ב-1984 מכר צובחי חלק מהחלקה תמורת 126,00 שקל לאדם בשם נואטחה. כשנה לפני כן ג'ורג' העביר חלקים מחלקו לשני אחיו.
לייעוץ בתחום:
עורך דין דיני מקרקעין
כעבור 13 שנה מכר ג'ורג' שטח של 370 מ"ר מתוך החלק שנותר בבעלותו. באותה שנה מכר גם צובחי לאותה רוכשת ולבעלה 565 מ"ר משטח החלקה שלו, שעליו בנוי בית – המצוי בחלקו על השטח שרכש אותו נואטחה.
זמן קצר לאחר מכן נרשמה על בעלותו של צובחי הערת אזהרה לטובת הרוכשים הטריים. כחודשיים אחר כך גם נואטחה נזכר לרשום לטובתו הערת אזהרה בגין העסקה משנת 1984.
בחינת העסקאות השונות הראתה שטח "חופף" של 124.5 מ"ר, והרוכשים הגישו בביהמ"ש המחוזי בנצרת תביעה בה ביקשו לקבוע כי הם, ולא נואטחה, זכאים להירשם כבעלי הזכויות בשטח זה.
השאלה המרכזית הייתה איזו עסקה גוברת. השופט יונתן אברהם הבהיר כי נקודת המוצא להכרעה מצויה בסעיף 9 לחוק המקרקעין שעוסק בתחרות על זכויות נוגדות בין רוכש מוקדם לרוכש מאוחר, וקובע כי אם העסקה השנייה לא הושלמה ברישום בעלות, גוברת זכותו של הרוכש הראשון.
התובעים, שיוצגו על ידי עוה"ד שאדי ג'ברין, טענו שהסתמכו על נסח הרישום והניחו כי בהיעדר הערה לגבי עסקה קודמת לא קיימת כזו.
הם טענו כי לנוכח ההלכה שקבע ביהמ"ש העליון ב"עניין גנז" (ומאוחר יותר אף הוחמרה בעניין "בשארה"), כאשר העסקה הראשונה נערכה עשרות שנים לפני השנייה ולא נרשמה לגביה הערת אזהרה הרוכשים המאוחרים גוברים כל עוד פעלו בתום לב.
לטענתם, נואטחה פעל בחוסר תום לב כשרשם הערת אזהרה רק 13 שנים מאז רכישת הקרקע, מבלי להציג סיבה מוצדקת לעיכוב.
נואטחה, שיוצג על ידי עוה"ד מרואן דראושה, טען כי לפי החוק העסקה הראשונה גוברת.
הוא טען, בין היתר, כי התובעים ידעו על העסקה שבינו לבין צובחי משנת 1984, וג'ורג' העיד כי הזהיר אותם ואף שלח מכתב לעורך דינם באותה עת. לכן, הוא טען כי אין להחיל את הלכת גנז על המקרה, בשל חוסר תום ליבם של התובעים.
עצמו את עיניהם
השופט יונתן אברהם ניתח את המקרה בראי הפסיקות המנחות של בית המשפט העליון.
לב העניין היה בחינת התנהלות הצדדים. השופט קבע כי נואטחה פעל בחוסר תום לב כשהתעכב ברישום הערת האזהרה, אלא שהשופט השתכנע שגם התובעים לא עמדו בחובת תום הלב, שכן הם ראו כי נואטחה נוכח בשטח ותפס חזקה בחלקה, והוזהרו מראש שצובחי כבר מכר חלק ניכר משטחו. למרות זאת, הם עצמו את עיניהם ובחרו שלא לברר במדויק איזה חלק מכר .
בהקשר זה השופט הצביע על הראיות שהביאו הנתבעים, הכוללות את מכתבי ההתראה לעורך הדין ואת עדותו של ג'ורג', וכן את העובדה שהתובעים בחרו לעבור לעו"ד אחר כדי לחתום על העסקה.
"בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי 'התקלה המשפטית' הנ"ל נגרמה רק בשל אי רישום הערת האזהרה ע"י נואטחה, אלא בעיקר בשל התנהלות התובעים", סיכם השופט ודחה את התביעה.
לנוכח התוצאה, התובעים חויבו לשלם לנתבעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט בסך 20,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד שאדי ג'ברין
- ב"כ הנתבע 1: לא התייצב
- ב"כ הנתבע 2: עו"ד מרואן דראושה
- ב"כ הנתבע 3: עו"ד נבלי אברהים
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.