לפני כאחת עשרה שנים שבר גבר בן 55 את עצם הירך בעיצומו של טיול ברומניה. הוא נותח בתל השומר אך השבר לא התאחה. ביהמ"ש קבע כי ההתרשלות הייתה במעקב שלאחר הניתוח – כאשר במשך שנה וחצי האורתופד התעלם מתלונותיו המטופל על כאבים.
כבר ביום הפגיעה בשנת 2006 הוטס הגבר מרומניה ארצה והתקבל למיון בתל השומר. כעבור כיממה הוא נותח. עם שחרורו הוא הועבר למעקב במרפאה האורתופדית. הזמן חלף אולם הכאבים נשארו ואף החריפו. אלא שהאורתופד התעלם מתלונותיו ולא ייחס להן חשיבות.
לייעוץ בתביעות רשלנות רפואית:
עורך דין רשלנות רפואית
רק כעבור שנה וחצי הבין הרופא שאולי טעה באבחון הצילומים, ושלח את האיש ל-CT, שגילה כי השבר לא התאחה. ב-2008 בוצע לתובע ניתוח החלפת מפרק ירך בתל השומר.
ב-2011 הגיש האיש תביעה בביהמ"ש המחוזי בירושלים, בה טען לרשלנות רפואית של צוות בית החולים בביצוע הניתוח הראשון, שכלל לטענתו רופאים מתמחים בלבד, וכן נגד הרופא שביצע את המעקב.
התובע הוסיף, בין היתר, כי איבד את כושר העבודה, פנה לשיקום בביטוח לאומי ונדחה, ומאז התאונה הוא יושב בבית ו"משתגע".
הנתבעים טענו כי לא התרשלו בדבר, וכי הבעיה באיחוי נבעה מאופי השבר ולא מהטיפול האורתופדי, ועל כן אין קשר בין תלונותיו של התובע לבין הניתוח והמעקב.
הנתבעים אף הפנו לתיקו הרפואי של התובע שהעיד כי סבל מבעיות גב קשות כעשור לפני הניתוח.
הנשיא (בפועל) השופט אהרן פרקש מינה מומחה מטעם ביהמ"ש, שקבע כי "ההחלטות הניתוחיות היו במקומן, הטכניקה הניתוחית של קיבוע השבר התת ראשי הייתה מקצועית ולמרות זאת, חוסר איחוי השבר נבע מאופי השבר ולא עקב טיפול אורתופדי רשלני". לדעתו, גם המעקב הרפואי היה "מספק, רציף והולם למצבו של התובע".
כעס במקום לטפל
השופט פרקש הגיע לשתי הכרעות: התביעה נגד תל השומר בגין ביצוע הניתוח של קיבוע השבר נדחתה, ואילו התביעה נגד בית החולים והרופא בגין המעקב הרפואי שלאחר הניתוח האמור – התקבלה.
ביחס לניתוח קיבל השופט את עמדת המומחה, שאישר בעדותו כי בסיום הניתוח צילומי ההדמיה שיקפו תוצאה טובה.
בנוסף, השופט לא השתכנע כי בית החולים התרשל בכך שלא נכח רופא מומחה, בין היתר משום שלרופאים שניתחו היה מספיק ניסיון, והכל בוצע בהתאם לנהלים.
לעומת זאת, בכל הקשור למעקב השופט קבע: "בהתעלמו מן הכאבים של התובע ומן הקיצור ברגלו השמאלית – התרשל הנתבע". השופט הבהיר כי אמנם טעות בפענוח הצילום אינה בהכרח רשלנות, אלא שכאן מדובר בטעות חוזרת ונשנית.
השופט התרשם כי הנתבע פעל מתוך כעס כשהתעלם מתלונותיו של התובע במשך זמן רב. "כעס זה אינו רלוונטי ואין זה ראוי שישפיע על דעתו של הרופא למצבו הקליני של החולה. כאביו החוזרים ונשנים של התובע, כמו גם קיצור רגלו שהלך וגדל, ותלונותיו בדבר אי יכולתו להתכופף – כל אלו היו צריכים להדליק 'נורה אדומה' לנתבע, ולשקול אפשרות שהשבר לא התאחה".
בשונה מן המומחה, השופט אף קבע כי יש קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, שכן לו היו מחליפים את המפרק מוקדם יותר, היו נחסכים כאבים רבים.
לאחר שהעמיד את נכותו התפקודית על 22%, השופט פירט את נזקי התובע וקבע לו פיצוי בסך כ-1.25 מיליון שקל, בין היתר עבור אובדן כושר השתכרות, כאב וסבל והוצאות רפואיות.
בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד אהובה לניאדו-טיכו
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אמיר כצנלסון ואח'
* עורך דין דוד פייל עוסק ברשלנות רפואית
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.