לאחר שהאם אושפזה בנה עבר לדירתה עם משפחתו, משך מחשבונה כספים ונטל דמי שכירות מחנותה. בפסק דין נוקב בית המשפט חייב אותו לשלם על ההתנהלות המחפירה.
תביעה שהגישה אפוטרופא שמונתה לאישה כבת 90 נגד בנה התקבלה לאחרונה. בפסק הדין השופט ארז שני קבע שהבן ניצל את חולשתה של אמו וגזל את דירתה וכספיה. בין היתר נדחתה בפסק הדין טענתו המקוממת של הבן כי אמו לא זקוקה לכסף.
האם אושפזה ב-2009 בשל תשישות נפשית וגופנית. זמן קצר לאחר מכן עבר הבן לגור בדירתה ומאוחר יותר הביא לשם גם את אשתו וילדיו. בנוסף, הוא משך כספים מחשבונה הפרטי ונטל לעצמו את דמי השכירות מחנות ששייכת לה.
בתביעה טענה האפוטרופא כי הבן אף ניסה להעניק את הדירה במתנה לעצמו, תוך שהוא חותם על תצהירי המתנה והעברת הזכויות. מהלך זה בוטל על ידי בית המשפט בהליך אחר.
לדבריה, לנוכח אי הכשירות של האם, על הנתבע היו מוטלות חובות של ״מעין אפוטרופוס״ והוא הפר אותן. היא דרשה שהבן ישלם דמי שימוש על השנים בהן גר בדירה וישיב את הכספים שלקח.
הבן מצידו טען כי לא היה מודע לחובותיו כ״אפוטרופוס למעשה״. הוא הוסיף כי אמו הסכימה למגוריו בדירה ובכל מקרה עד סוף שנת 2014 היא לא הייתה זקוקה לאפוטרופוס.
הבן הוסיף כי אמו לא צריכה את הכסף וממילא לאחר פטירתה הוא יירש אותה יחד עם אחיו. לטענתו, אם אחיו ירצה הוא יוכל לתבוע אותו על תקופת המגורים בדירה לאחר מות האם.
שיטת רובין הוד
השופט ארז שני מבית המשפט למשפחה בתל אביב פתח ואמר כי יש בחברה הרבה קשישים שסובלים מהחלשות הדרגתית, גופנית, בריאותית ומנטאלית. מי שנוטל מרכושם של אותם ״קשישים מוחלשים״ חלה עליו חובה מוגברת לנהוג בהגינות, ביושר ותום לב.
״מצופה מצאצא לבל ייטול מרכוש הורהו אם קיים ספק בכושרו להחליט בראי טובתו ולבל יציגו ככלי ריק לעת זקנתו ויפנה גבו אליו״, הדגיש.
לדבריו, טענת הנתבע כי ״לא ידע״ שהוא ״מעין אפוטרופוס״ מקוממת: ״מה הוא לא ידע? שאין ליטול מכספי הורה? שאמו אינה ניידת ולכן אינה יכולה לבדוק מעשיו? שאין הוא יכול ליטול את נכסיה ללא הסכמתה המפורשת?״
הוא ציין בנוסף כי גם טענת הנתבע שאמו לא צריכה את כספה טוב היה לולא נטענה. השופט הבהיר בהקשר זה כי שיטת ״רובין הוד״, כלומר, ״גזול ממי שיש לו, לדעתך״, אינה חלק משיטתנו המשפטית.
עוד נכתב בפסק הדין כי הוכח שהאם לא הייתה כשירה להסכים למגורי בנה ומשפחתו בדירה. השופט קבע כי משנבצר מהאם בשל אשפוזה לעשות שימוש בדירה חייב לה הבן דמי שימוש ראויים בסך 479,375 שקל. בנוסף, שעליו להשיב לה 25,000 שקל שמשך מחשבונה וכן סך של 195,600 שקל שגבה כדמי שכירות מחנותה.
סך הכל חויב הבן לשלם לאמו 699,975 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 50,000 שקל.
- ב״כ התובעת: עו"ד מרגלית נוח ועו"ד מירב נימצוביץ
- ב״כ הנתבע: עו"ד (ד"ר) הנריק רוסטוביץ'
עו״ד יורם ביתן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.