"חופש הביטוי אינו חופש הביזוי", כתבה השופטת נאוה ברוורמן מבימ"ש השלום בתל-אביב, שקיבלה את תביעתו של בעל עסק נגד לקוח לא מרוצה שתלה נגדו מודעות מבזות ברחבי בני ברק.
בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתה של "אוטו שייקה" – חברה הפועלת בבני ברק כעסק לחשמל רכב ומכירת אביזרי רכב – נגד לקוח שהפיץ פרסומים בגנותה, ופסק לה פיצויים של כ-28 אלף שקל.
הפרשה החלה בשנת 2013 כאשר הנתבע רכש מהחברה מצבר לרכב. כשנה לאחר מכן היא הגישה נגדו תביעת לשון הרע לפיצויים בסך 100 אלף שקל.
התובעת טענה כי בחודש אפריל של אותה שנה, הנתבע הסתובב ברחבי בני ברק והשמיץ אותה, תלה מודעות בגנותה וחילק פליירים משמיצים בתיבות דואר בעיר. המודעות והפליירים כללו מילים קשיות – "אזהרה", "גונב במחיר", "סחורה גנובה" ו-"כל מי שחס על כספו ימנע את עצמו מלהיכנס לחנות, ובזה ירוויח את הבריאות שלו".
התביעה התבססה בין השאר על שני עדים שהעידו כי ראו את הנתבע מדביק את המודעות.
מנגד, הנתבע הכחיש שהדביק מודעות או חלק פליירים. לשיטתו, מדובר בתביעה שבאה כנקמה על תביעה שהוא הגיש נגד התובעת בבית משפט לתביעות קטנות, בגין אותו מצבר שלטענתו התקלקל חודשיים אחרי רכישתו (תביעה שהסתיימה בפשרה שבה מנהל החברה שילם לו 600 שקלים).
הנתבע אף טען כי לא השמיץ את התובעת, ואם סיפר למישהו מחבריו על העוול שנגרם לו עקב המצבר שרכש, לא התכוון לגרום לה נזק.
עוד הוא טען כי העדים שהעידו הם בני משפחה של מנהל התובעת - כך שיש להם אינטרס להעיד לטובתו, ולעומת זאת,יש לו "קלף מנצח", והוא העובדה שבמועד הנטען (אפריל 2014) הוא שהה בטבריה.
אין זכות להשפיל
במישור העובדתי, השופטת נאוה ברוורמן השתכנעה כי הנתבע הוא זה שהדביק את המודעות, וכי הייתה לו זיקה גם להפצת הפליירים.
בסוגיה זו השופטת הזכירה שבמשפט אזרחי יש להכריע איזו גרסה יותר סבירה – בשונה ממשפט פלילי שבו יש להוכיח את גרסת התביעה מעל לכל ספק סביר – וקבעה כי במקרה זה גרסת התובע היא האמינה יותר מבין השתיים. בקביעה זו השופטת התבססה על עדי התביעה, וציינה כי מדובר בעדויות עקביות שהשתלבו זו בזו.
"מנגד", הוסיפה השופטת, "הנתבע מסר גרסה יחידה, לא ביסס גרסתו כדבעי, ולא טרח לזמן עדים, שלשיטתו היו יכולים לתמוך בגרסתו".
מכאן השופטת עברה למישור המשפטי, וקבעה כי המודעה אכן מהווה לשון הרע, בהיותה בעלת תוכן משפיל ומבזה, ומופצת בקרב רבים. בהקשר זה השופטת הזכירה כי "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי, והזכות להשמיע אינה הזכות להשפיל".
העמודים הבאים של פסק הדין הוקדשו לשאלת גובה הפיצוי. מחד, השופטת הבהירה כי המודעות והפליירים מהווים פגיעה בשמה הטוב של התובעת ומרתיעים לקוחות פוטנציאליים, מה גם שישנה תנועת אנשים באזור שבו הודברו המודעות.
מאידך, השופטת התחשבה בכך שככל הנראה מדובר בכמה מודעות בודדות, והתובעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק בפועל.
בסיכומו של דבר, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובעת פיצויים בסך 20,000 שקל וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד נתנאל אינדורסקי
- ב"כ הנתבע: לא צוין
* עו"ד מיכל נבון מייצגת בתביעות לשון הרע
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.