אדם שהואשם בבניית מפלס גלריה ללא היתר מהוועדה המקומית ירושלים טען לאחר שמיעת ראיות התביעה כי יש לזכות אותו מבלי שיידרש להשיב לאשמה. בית המשפט קיבל את עמדתו.
השופט דניאל מרדכי דמביץ מבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים זיכה לאחרונה אדם שהואשם ב-2010 כי בנה בנכס שבבעלותו מפלס גלריה ללא היתר. השופט קיבל את טענת הנאשם כ ״אין להשיב לאשמה״ מאחר שהתביעה לא הוכיחה מה שטח וגובה הגלריה ולא הראתה כי מדובר בקומה נוספת ולא רק חלל אחסון.
בכתב האישום יוחסה לנאשם עבירה של שימוש "בחלל בשטח של כ-45 מ"ר המחולק לשני מפלסים" ללא היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים.
במסגרת הליך ההוכחות, המדינה הביאה עד אחד בלבד – המפקח שביקר במקום. לאחר שמיעת פרשת התביעה העלה הנאשם את טענת ״אין להשיב לאשמה״. מדובר בטענה שנאשם במשפט פלילי יכול להעלות לאחר הבאת ראיות התביעה ובית המשפט יכול להעלותה אף מיוזמתו. הטענה היא שגם אם כל ראיות התביעה היו מתבררות כנכונות, עדיין זה לא מספיק להוכחת יסודות העבירה לצורך הרשעה. קבלת הטענה משמעותה זיכוי הנאשם בשלב מוקדם בהליך ועוד בטרם שמיעת ראיות ההגנה.
הנאשם טען כי המדינה לא הציגה תמונות לתיעוד השימוש במבנה ואין כל הוכחה לקיומה של הגלריה. הוא הוסיף כי גם אם המדינה הייתה מוכיחה את קיומה של הגלריה, הרי שלא הוכח שמדובר בשימוש הטעון היתר בנייה לפי החוק שכן מדובר בשינוי פנימי ולא חיצוני.
זאת ועוד לדבריו, המדינה לא הוכיחה מהם מאפייני הגלריה או שטחה ואף לא האם בוצעה הגדלה של שטח הנכס בעקבות התקנת הגלריה.
המדינה טענה מנגד כי יסודות העבירה הוכחו באמצעות עדות ״אמינה ומפורטת״ של המפקח שהעיד. היא הוסיפה כי אין חובה להגיש צילומים לשם הוכחת עבירה ודי בעדות המפקח. כמו כן לטענתה, המאשימה לא צריכה להוכיח כי לגלריה דרוש היתר ובכל מקרה שינוי פנימי בדירה המשנה את שטחה דרוש היתר.
עבירה בלתי מכומתת
ואולם, השופט דניאל מרדכי דמביץ קיבל את עמדת הנאשם. הוא הבהיר כי היה על המאשימה להוכיח את כל שלושת יסודות העבירה: שימוש בחלל בשטח של כ-45 מ״ר המחולק לשני מפלסים, השימוש טעון היתר ואין היתר לשימוש כאמור.
השופט הוסיף כי המפקח מטעם המדינה העיד כי נעשה שימוש בקומת גלריה מבטון בנכס ומדובר בקומה חדשה שנבנתה ללא היתר. ואולם, המונח ״גלריה״ אינו מוגדר בחוק התכנון והבנייה ואין בפסיקה הגדרה מהו המדד ההופך גלריה מאזור אחסון גרידא לקומה נוספת לחלל המבנה.
״אין בעצם הטענה המילולית שהנאשם הקים גלריה או משתמש בה כדי להמשיג, להגדיר ולהמחיש קיומה של עבירה״, כתב השופט. לדבריו, המדינה לא הוכיחה מה גובה החלל, ומה גובהה של הגלריה וממילא לא הוכיחה כי מדובר בקומה שנוספה אליו וגם מהצילומים שהוגשו לתיק לא ניתן להבין מה טיב הבנייה.
״עסקינן בבינוי שבית המשפט אינו יודע מה שטחו. כיצד ייגזר עונש בגין עבירה בלתי מכומתת בניגוד גמור למקובל בתחום דיני התכנון והבניה?״, סיכם השופט וזיכה את הנאשם.
- ב״כ המדינה: לא צוין בהכרעת הדין
- ב״כ הנאשם: עו"ד קייס נאסר
עו"ד יעל אברהמי צאיג עוסק/ת ב- תכנון ובניה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.