חברים בקבוצת רכישה הואשמו בסטייה מהיתר הבנייה אבל בית המשפט קבע כי המדינה החליטה להגיש כתבי אישום נגד ה"חשודים המיידים" בלי לחקור את כל המעורבים ובמיוחד את מי שביצע את הפרויקט בפועל
שופטת בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה ג'אדה בסול זיכתה לאחרונה שלושה חברים בקבוצת רכישה מאישומים בעבירות בנייה שבוצעו בפרויקט תמ"א 38 בחיפה. בהכרעת הדין נקבע כי המדינה ביצעה אכיפה בררנית, כיוון שהגישה כתבי אישום נגד חלק קטן בלבד מחברי הקבוצה, מבלי לערוך חקירה מעמיקה ולברר את העובדות מול יתר בעלי הזכויות בפרויקט, הקבלן ואנשי המקצוע שביצעו אותו. עוד נקבע כי הנאשמים הוכיחו שלא ידעו ולא יכלו לדעת שהפרויקט נבנה בסטייה מהיתר הבנייה.
בכתב האישום שהוגש נגד שלושת הנאשמים ב-2018 נטען כי בקומות הרביעית והחמישית בפרויקט שברחוב אהרון רוזנפלד בחיפה, נבנו מרפסות גדולות מהמידות שאושרו בהיתר הבנייה.
הנאשמים טענו להגנתם כי כלל לא היו מודעים לכך שבוצעו בפרויקט עבירות בנייה. הם ציינו כי היו חברים בקבוצת רכישה ומי שביצע את הפרויקט היו אדריכל, חברה קבלנית ומנהל פרויקט והם כלל לא היו מעורבים בו. הם הדגישו כי הם מתגוררים במרכז הארץ ולא היו מודעים למה שמתרחש באתר הבנייה. עוד הם טענו שבפרויקט יש 19 דירות כך שהם לא היחידים שקשורים לבנייה אבל המדינה החליטה להגיש את כתב האישום נגדם, מבלי לבדוק את בעלי הזכויות האחרים ומבלי לחקור את בעלי המקצוע שהיו אחראים לבנייה בפועל.
בחרה בדרך הקלה
השופטת ג'אדה בסול קיבלה את טענות ההגנה של הנאשמים והחליטה לזכות אותם מהמיוחס להם. היא קבעה כי כלל לא היה מקום להגיש כתב אישום נגד אחד מהם, כיוון שבמועדים הרלוונטיים הוא מכר את הזכויות שלו ולא הייתה לו זיקה לנכס.
באשר ליתר הנאשמים, השופטת שוכנעה שהם אכן לא היו מודעים ולא יכלו גם לדעת על עבירות הבנייה. היא ציינה בהקשר הזה כי קבוצת הרכישה שכרה שירותים של אנשי מקצוע לצורך ביצוע הבנייה ומנהל הפרויקט הצהיר בעדותו שהם כלל לא ידעו על המתרחש באתר.
השופטת הוסיפה כי דווקא מנהל הפרויקט לא נחקר והמאשימה לא גבתה את גרסתו לפני שהחליטה להגיש את כתב האישום, מה גם שלא כל הנאשמים קיבלו מכתבי התראה. דווקא כשמדובר בקבוצת רכישה שמורכבת מחברים שאינם גרים בחיפה ולא מטפלים בעצמם בפרויקט, קבעה, המאשימה הייתה צריכה לוודא שכל הגורמים הרלוונטיים מוסרים את הגרסה ומודעים לכך שבוצעה עבירת בנייה. עצם העובדה שלא בוצעו חקירות נאותות מול כל הגורמים רק מחזקת את המסקנה שהנאשמים לא היו מודעים לביצוע העבירות.
מעבר לכך, הוסיפה השופטת, כי אי ביצוע החקירה מהווה בסיס לטענת הנאשמים לאכיפה סלקטיבית שכן המדינה לא חקרה בעלי זכויות נוספים בבניין. "במקרה דנן, 'שורש הרע' הוא בכך שהמאשימה בחרה בדרך הקלה", כתבה. השופטת ציינה שהמדינה החליטה להגיש כתב אישום נגד מי שהזכויות כבר נרשמו על שמו מבלי לבדוק מיהם יתר חברי הקבוצה שנרשמו על שמם הערות אזהרה בלבד ולברר מהי המעורבות שלהם בנעשה. "כפי שניתן לראות מהראיות שהוגשו, המאשימה לא ביצעה חקירה מקיפה ועמוקה דיה", כתבה השופטת וקבעה כי קיצורי הדרך בהם בחרה המדינה "פגעו פגיעה לא מידתית בזכויותיהם של הנאשמים".
עו"ד יצחק נטוביץ
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.