זכויות יוצרים: הנומרולוגית העתיקה מהמורה שלה – ותיאלץ לשלם

ביהמ"ש השווה ומצא שמחברת הספר "הנומרולוגיה של האלף השלישי" העתיקה אל ספרה קטעים שלמים מקורס בו נכחה, בלי רשות ובלי לתת קרדיט.

בשנת 2002 לימד התובע קורס בנומרולוגיה" במסגרת "האגודה לפיתוח המודעות". התובע מציג עצמו כמי שפיתח שיטה ייחודית לאבחון נומרולוגי, בעזרת חיבור בין חישובים נומרולוגיים מוכרים לאיברי גוף האדם.

לייעוץ בענייני זכויות יוצרים:

עו"ד זכויות יוצרים

כעבור מספר שנים, הוא החל לשמוע מתלמידיו יותר ויותר שהחומרים שהוא מלמד נמצאים בספריה של מישהי שפעם נכחה בקורס שלו. הוא בדק את הספרים וחשכו עיניו.

בשנת 2010 הוא הגיש תביעה נגד הנתבעת ונגד ההוצאה בביהמ"ש המחוזי בחיפה, בה טען שהנתבעת העתיקה את דבריו לספרה – בין אם בהרצאות בעל-פה ובין אם בדפים שחילק. הוא הציג דפי תרגול וכן מחברות של תלמידיו מהקורס של 2002, בו טען שגם הנתבעת השתתפה.

לשיטתו, היא הפרה את זכות היוצרים שלו וכן את הזכות המוסרית שלו בכך שלא העניקה לו קרדיט על דבריו. הוא דרש פיצויים וכן עתר לצווי מניעה נגד הנתבעות, לחדול מהפצת הספרים.

הנתבעת, כבת שבעים, עוסקת לדבריה למעלה מ-50 שנה בנומרולוגיה ובתחומי מיסטיקה אחרים.

לטענתה, היא כתבה את הספר הראשון שלה עוד ב-1993 על סמך מקורות רבים ובעיקר זרים, הרבה לפני שפגשה בתובע.

בעיניה, התובע הוא שרלטן שלא המציא דבר, גורו עם קבוצת מאמינים שעשו יד-אחת נגדה באמצעות יצירת ראיות שקריות והעתקות של חומרים שלה, במטרה להאדיר את שמו ולפגוע בשמה.

היא סיפרה שאמנם נכחה בחלק מהשיעורים באותו קורס שהעביר התובע ב-2002, אך לא כתלמידה אלא כמחליפתה של מנהלת האגודה.

הנתבעת לא רק התגוננה אלא גם הגישה תביעה נגדית בה ניסתה להפוך את היוצרות, וטענה כי הוא זה שהעתיק מספריה.

הנתבעת השנייה – הוצאת הספרים – טענה שהיא "מפר תמים", כיוון שלא ידעה על ההעתקות, ובכל מקרה בהתאם לסיכומה עם הנתבעת – עליה לשאת במלוא הפיצוי.

לא מקרי  

לפני שנכנסה לעומקה של התביעה, השופטת ענת ברון דחתה את התביעה הנגדית והבהירה שטענותיה החמורות של הנתבעת "הופרחו סתם כך לחלל האוויר", ללא שום ביסוס. כמו כן, הבהירה השופטת, הנתבעת לא הציגה בפני בית המשפט עותק כלשהו של טיוטה מלאה לספרה, שקדמה למועדים שבהם נכחה בקורס של התובע.

השופטת הסבירה כי חומר הלימוד אכן מהווה יצירה מקורית הראויה להגנה, וכעת השאלה היא לא האם התובע המציא שיטה חדשה או לא, אלא האם הנתבעת העתיקה ממנו.

לאחר שהשוותה בין הקטעים מספרה של הנתבעת לבין המחברות מהקורס, השופטת הגיעה למסקנה שכן – "בין הקטעים המפורטים לעיל קיים דמיון כזה, שאין זה סביר להניח שהוא פרי המקריות או של סיבה דומה, להוציא העתקה".

בהתאם, השופטת קבעה שהנתבעות הפרו את זכויות היוצרים של התובע, והורתה להן לשלם לו פיצויים בסך 60,000 שקל והוצאות בסך 25,000 שקל.

אמנם התובע ביקש פיצויים גבוהים יותר, אך השופטת הסבירה שהקטעים מתוך יצירתו של התובע אינם מהווים את עיקר הספר, מבחינה כמותית ומהותית. מסיבה זו, וגם בשל הזמן שחלף, השופטת גם סברה שאיסור על שיווק הספרים או השמדתם אינם סבירים בנסיבות אלה.

בנוסף, השופטת קיבלה את הודעת צד שלישי שהגישה ההוצאה נגד הנתבעת, וקבעה כי שהיא תשפה את ההוצאה לאור בסכום הפיצוי וכן תשלם לה הוצאות בסך 15,000 שקל

• ב"כ התובע (והנתבע שכנגד): עו"ד סער גרשוני, עו"ד גבריאלה שוורץ
• ב"כ הנתבעת 1 (והתובעת שכנגד): עו"ד ספיר בן-צוק
• ב"כ הנתבעת 2 (ושולחת ההודעה לצד ג'): עו"ד אסנת וולף

* עו"ד ארז הרכבי עוסק בקניין רוחני, זכויות יוצרים, פטנטים וסימני מסחר

** הכותב לא ייצג בתיק.

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

www.psakdin.co.il

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.