בית המשפט למשפחה יצא מנקודת הנחה שהבית נרכש על-ידי חברה בבעלות הבעל ולכן נחשב לנכס עסקי ולא נכלל ברכוש המשותף. אלא ששופטי המחוזי הגיעו למסקנה שונה לחלוטין
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה ערעור שהגישה אישה שהפסידה חצי מהבית שרכש בעלה בתקופת הנישואים. בבית המשפט למשפחה נקבע כי מדובר בבית ששייך לחברה של הבעל ולפיכך לא נכלל ברכוש המשותף. אלא ששופט המחוזי חננאל שרעבי הגיע למסקנה שהבעל רכש את הבית באופן אישי מהכנסות בעבודה שנחשבות לכספים משותפים – ולפיכך האישה זכאית לחצי משוויו. שופטי ההרכב סארי ג'יוסי ואספרנצה אלון הסכימו איתו.
בני הזוג התחתנו בשנת 2000, התגרשו שנתיים לאחר מכן וחזרו לחיות יחד כעבור תקופה קצרה ובהמשך בית הדין הרבני קבע כי גם חזרו להיות נשואים. ב-2011 רכש הבעל בית שלימים שופץ מהיסוד והפך לבית המגורים המשפחתי.
6 שנים לאחר מכן בני הזוג נפרדו שוב והחלו בהליכים משפטיים שונים. ב-2017 הכריע בית המשפט למשפחה במחלוקת על חלוקת הרכוש המשותף וקבע כי הבית לא יתחלק בין בני הזוג משום שנרכש בפועל על-ידי החברה של הבעל ונחשב לנכס עסקי. עם זאת, מאחר ששופץ והושבח מכספים משותפים חויב הבעל לשלם לאשתו 365 אלף שקלים עבור חצי משווי ההשבחה.
שני בני הזוג לא היו מרוצים מפסק הדין וערערו עליו לבית המשפט המחוזי, שם נקבע בהסכמת הצדדים כי התיק יוחזר לדיון מחודש בבית המשפט למשפחה. אלא שבפסק הדין הנוסף התבסס השופט החדש שמונה בתיק על ההנחה שהבית הוא נכס עסקי ששייך לחברה כך ששוב נקבע כי לא ייכלל ברכוש המשותף.
בערעור שהגישה האישה על פסק הדין היא טענה כי בעלה, ולא החברה, רכש את הבית וזאת מכספים שהרוויח מעבודתו בחברה בתקופת הנישואים, ולפיכך היא זכאית לחצי משוויו. לעומת זאת טען בעלה כי אשתו צריכה להסתפק בכספים שקיבלה.
שתי דרכים – אותה תוצאה
בפסק דין שניתן על ידי השופט חננאל שרעבי בהסכמת חברי ההרכב השופט סארי ג'יוסי והשופטת אספרנצה אלון, נקבע כי האישה צודקת.
השופט שרעבי קבע כי פסק הדין השני התבסס על הנחה שגויה שלפיה הבית שייך לחברה אף שהבעל, ולא החברה, נרשם כרוכש בהסכם המכר וכבעליו בטאבו. בנוסף, הבית לא נרשם בספרי החברה כנכס עסקי ואף נהפוך הוא – הבעל הצהיר עליו כבית מגורים בהצהרת הון אישית למס הכנסה.
השופט הוסיף כי ייתכן שניתן היה לקבוע שמדובר בנכס חיצוני לו הבעל היה מוכיח שמומן מכספים ששייכים לחברה ולא נחשבים לכספים משותפים. אלא שהבעל לא הוכיח באילו כספים השתמש כדי לרכוש אותו, ועל כן ההנחה היא שמדובר בכספים שנמשכו כהכנסה מעבודה ונחשבים לכספים משותפים.
דרך נוספת שהובילה לאותה מסקנה התבססה על השיפוץ. השופט שרעבי קבע כי גם לו היה קובע שהבית נרכש מכספים ששייכים רק לבעל הרי שהוא נקנה בתקופה הנישואים, בוצע בו שיפוץ נרחב מכספים משותפים והוא שימש כבית המגורים של הצדדים. נתונים אלה מוכיחים מה שנקרא "כוונת שיתוף". כלומר, שהבעל התכוון לחלוק עם אשתו בנכס.
לפיכך נקבע כי הבית היה נכס אישי של הבעל וחלקה של האישה בו הוא 50%. מכאן שהיא זכאית לחצי משוויו בניכוי הסכום שכבר קיבלה עבור ההשבחה במסגרת פסק הדין הראשון. הבעל חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 10,000 שקלים.
עו"ד אביטל רבינוביץ
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.