משווקת משקאות חריפים תפצה על הפצת וודקה "אלסקה" מזויפת

מקרה נוסף של הפצת משקאות אלכוהוליים מזויפים הגיע לפתחו של בית המשפט. יצרנית וודקה תבעה חברה שלטענתה מכרה וודקה מזויפת תחת שם המותג שלה. ביהמ"ש קבע כי אכן מדובר בזיוף אך פסק פיצוי חלקי בלבד. 

בית משפט השלום באשדוד פסק ליצרנית וודקה ALASKA פיצוי של 20 אלף שקל אף שקבע באופן חד-משמעי שחברת השיווק "ח.נ. משקאות" החזיקה אלפי כוסות וודקה מזויפות. השופט יהודה ליבליין הסביר כי אינו יכול לפסוק פיצוי גבוה יותר משום שהיצרנית לא הוכיחה את נזקיה.

בתביעה שהוגשה ב- 2014 לבית משפט השלום באשדוד עתרה יצרנית המשקאות החריפים "איי. סי. אי" לפיצוי כספי בסך 85,000 שקל מחברת "ח.נ. משקאות" בגין מכירת 3,500 כוסות של וודקה ALASKA מזויפת תוך הפרת סימן המסחר הרשום שלה (מדובר בכוסות פלסטיק אטומות שנמכרות לצרכנים בחנויות ופיצוציות).

לפי התביעה, בעקבות מידע שהגיע לידי התובעת לפיו הנתבעת רוכשת מספק כלשהו וודקה ALASKA במחיר זול, היא שכרה שירותי חוקר פרטי לבדוק את חשדה כי מדובר במשקה מזויף. 

ואכן, ביוני 2014 ביצע החוקר רכישה של 100 כוסות אשר התבררו כמזויפות בהיותן בעלי גוון, כיתוב ולוגו שונים מהמוצר המקורי של התובעת. לטענתה המלאי המלא של התובעת עמד על 3,500 כוסות משקה מזויפות.

התובעת טענה כי היא בעלת מוניטין בתחום המשקאות וכי הנתבעת פגעה במוניטין זה.  כתמיכה בטענותיה היא הציגה נתוני מכירה של עשרות מיליוני כוסות בשנה.

לפיכך, היא טענה כי היא זכאית לפיצוי על הפרת סימן מסחר ובגין גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות.

הנתבעת מנגד הכחישה את הטענות והאשימה את התובעת בניסיון להפעיל עליה לחץ לשוב ולרכוש ממנה מוצרים לאחר שהפסיקה לעשות כן בשל "הקפצת מחירים".

כמו כן היא ביקשה לדחות את התביעה בטענה לפגמים בראיות. עיקר טענותיה הופנו לכך שהחוקר העיד על אובדן התמונות המתעדות את הרכישה, ולסתירות שנמצאו לטענתה בעדויות התביעה לגבי נסיבות הובלת ארגז המוצגים ומיקום אחסנתו. 

אולם השופט יהודה ליבליין מצא כי לא נפלו פגמים מהותיים בראיות התובעת וכי אין מניעה להסתמך על המוצגים, ועבר לבחון את התביעה לגופה.

זיוף בולט לעין

בשלב הראשון השופט בדק האם המשקאות שנרכשו הם מזויפים, ולאחר בחינת הראיות הגיע למסקנה כי אכן כך.

השופט הסתמך בקביעתו על חוות דעת המומחה שהציגה התובעת בקשר לזיוף אך ציין כי ההבדלים בין המשקה המקורי למזויף בולטים לעין וגם מי שאינו עוסק בתחום יכול להבחין בהם.

השופט מצא חיזוק למסקנתו גם בכך שהמשקאות נרכשו מספק זר במחיר זול יותר ממחיר היצרן.

באשר לפיצוי, השופט הבהיר שעל מנת לקבל פיצוי על הפרת סימן מסחר יש להוכיח נזק. במקרה זה הנזק היחיד שהוכח הוא הפסד מכירות בהיקף הרכישה של המשקאות המזויפים שביצעה הנתבעת המסתכם בכ-18 אלף שקל בלבד.

כמו כן, השופט ציין כי כדי לקבל פיצוי על גניבת עין התובעת הייתה צריכה להוכיח מוניטין אך כשלה בכך כיוון שלא הציגה ראיות לגבי ה"אופי המבדל" של מוצריה – שמשמעותו היא שצרכנים מבדילים בין משקאות שמיוצרים על ידה לבין משקאות אחרים.   

עם זאת הוא ציין כי יש להתחשב בפסיקת הפיצויים גם ברווח שהיה צפוי לנתבעת לו הייתה מוכרת את מלאי המשקאות המזויפים המוערך בסך כ-2,000 שקל.

ובסיכומו של דבר פסק לתובעת, פיצוי בסך 20,000 שקל בלבד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובנוסף, 5,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.

• ב"כ התובעת: עו"ד ס' ברטין
• ב"כ הנתבעת: עו"ד י' גידעונין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.