בעלת הנכס תבעה לסלק את השוכרת משום שנעצה מסמרים בחלונות ללא אישור. השוכרת טענה להגנתה שמדובר בזוטות שלא מצדיקות פינוי אלא שביהמ"ש הבהיר לה כי אף אחד לא הכריח אותה לחתום על חוזה כל כך דקדקני.
האם בעל נכס רשאי לסלק שוכר רק "בגלל מסמר קטן"? בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל-אביב נקבע כי אם הדבר מצוין במפורש בחוזה – התשובה בהחלט חיובית. בכך, קיבל השופט עמית יריב את תביעת הפינוי שהגישה בעלת נכס בנווה צדק נגד שוכרת שהפעילה בו חנות בגדי ילדים בשם "לילי ותום". השוכרת תצטרך לעזוב בחודש הבא.
הסכם השכירות נחתם ב-2015, וכפי שהסביר השופט יריב, הוא כלל סעיפים לא סטנדרטיים לגבי השינויים, התיקונים והעבודות שהשוכרת רשאית או לא לעשות בנכס. כמו כן, נקבע בו כי החנות תיסגר לכל המאוחר 10 דקות לפני כניסת שבתות וחגים, ותיפתח לכל המוקדם עשר דקות לאחר צאתם.
בתביעה שהגישה בקיץ 2016, התובעת טענה הבעלים כי השוכרת הפרה את ההסכם בין היתר בכך שנעצה מסמרים בחלונות ובמשקוף הדלת ללא אישור מראש, והפעילה את החנות בשבת.
מנגד, השוכרת טענה כי בהסכם לא נאסר עליה מפורשות לנעוץ מסמרים בחלונות, והכחישה כי החנות עבדה בשבת.
מכל מקום, טענתה הבסיסית, שחלשה על כל טיעוניה, הייתה כי גם אם הופר סעיף זה או אחר בהסכם מדובר ב"זוטי דברים", ולכן דרישת הפינוי אינה פרופורציונאלית ומהווה שימוש חסר תום לב בזכות חוזית.
אין דרישות טפשיות
אלא שקבלה על רכישת מוצר מהחנות בשעת צהריים של יום שבת הוכיחה לשופט יריב כי החנות אכן הייתה פתוחה לפחות בשבת אחת בניגוד לתנאי ההסכם.
גם בנוגע למסמרים – שבעה במספר – השופט קבע כי מדובר בהפרה בוטה של ההסכם, שהרי נקבע בו במפורש כי כל מסמר טעון רשות מראש ובכתב. "הסכם שבו ברורה כל כך כוונת הצדדים בדבר מה מותר ומה אסור לעשות בנכס – נדיר למצוא. כל הקורא את ההסכם מבין, כי השמירה על תומתם של קירות הנכס ומשקופיו – היא ציפור נפשה של התובעת", כתב השופט.
ומכאן לשאלה המרכזית, כפי שהגדיר אותה השופט: "האם אין, כטענת הנתבעת, חוסר תום-לב בעצם הגשת התביעה על מה שנראה כזוטי דברים? והכל, כמאמר השיר – 'בגלל מסמר קטן'?" השופט השיב חד משמעית – לא.
בהקשר זה השופט הבהיר בצורה הפשוטה ביותר כי "במהלך המשא ומתן – 'אין דרישות טיפשיות' ואין 'דרישות קטנוניות'. כל צד חופשי להעלות את דרישותיו ואת מאווייו, ואם מצאו הללו אוזן קשבת אצל הצד שכנגד – הופכים אלה לחלק בלתי נפרד מן ההסכם, והם מחייבים את הצדדים לו".
לפי השופט, הנתבעת יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה, שהרי היא הסכימה לדרישות, והיא אינה יכולה להפר את ההסכם ולאחר מכן להתחמק בטענה של "חוסר תום לב" של הצד הנפגע.
בסיכומו של דבר, השופט הורה על פינויה של הנתבעת. יש לציין כי בפועל, תקופת השכירות ממילא עתידה לפקוע בחודש אפריל הקרוב, כך שמשמעותו של פסק הדין היא שהנתבעת לא תוכל לממש את זכות האופציה להאריך את תקופת השכירות. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 13,200 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד דיני מקרקעין ניר סבן
- ב"כ הנתבעת: לא צוין
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.