בית המשפט קבע שרופאים שטיפלו במנוח התרשלו במעקב הרפואי אחריו, לא נתנו די תשומת לב לכך שהגידול לא הוצא בשלמותו ולא סיפקו הסברים מספקים. הפיצוי: 150,000 שקל
השופט יורם ברוזה קיבל לאחרונה תביעה שהגיש חולה סרטן נגד רופאים שטיפלו בו ונגד המדינה כבעלת בית החולים אסף הרופא. לאחר הגשת התביעה החולה נפטר. בפסק הדין נקבע שהנתבעים התרשלו בביצוע מעקב אחרי המנוח. הטענה שהרשלנות גרמה לקיצור תוחלת החיים נדחה, אך נקבע כי הנתבעים פגעו באוטונומיה של המטופל.
המנוח, יליד 1939, יועץ מס בהכשרתו, ביצע בשנת 2015 בדיקת גסטרוסקופיה אשר מצאה גידול בקיבה. הוא פנה לרופא (הנתבע 1) שהפנה אותו לניתוח לכריתת הגידול. הניתוח בוצע במרץ 2015 בבית החולים אסף הרופא.
לאחר הניתוח הפנה הנתבע את המנוח לטיפולה של רופאה מהמחלקה האונקולוגית בבית החולים, הנתבעת השנייה.
המנוח המשיך במעקב, ובחודש יולי 2015 החל להתלונן על כאבי בטן. באפריל 2016 נמצא כי הגידול גדל ושלח גרורות לכבד.
באוקטובר 2018 הגיש המנוח את התביעה בה טען כי הנתבעים התרשלו בכך שלא נתנו משקל לעובדה שבבדיקה הפתולוגית לאחר הניתוח נמצא כי הגידול לא הוסר במלואו, מה שגרם לכך שהוא הגיע למצב רפואי שמחייב חיי סבל וייסורים.
5 חודשים לאחר מכן הוא נפטר ויורשיו נכנסו לנעליו בניהול התביעה. היורשים חזרו על טענות המנוח והדגישו כי הנתבעים לא טרחו ליידע אותו על כך שהגידול לא הוסר במלואו ולא פעלו למזער את הנזקים, מה שאפשר לגידול להמשיך ולהתפשט. הם הוסיפו כי המנוח מת בטרם עת בשל הטיפול הלקוי.
הנתבעים טענו מנגד כי הטיפול במנוח היה ראוי וכל ההחלטות היו סבירות. הם הדגישו כי ניתוח חוזר במצבו של המנוח אינו מומלץ. עוד לדבריהם, כל המידע הדרוש נמסר למנוח והוא היה מודע להכל.
עלבון קשה מנשוא
סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, השופט יורם ברוזה, קבע בהתאם לחוות דעת המומחים בתיק כי לא הייתה רשלנות בניתוח עצמו, ולמעשה לא ניתן היה להבחין כי הגידול לא הוצא בשלמותו בזמן הניתוח.
עם זאת, השופט קבע כי ניהול המעקב אחרי המנוח היה לקוי. הוא כתב כי הנתבע, וביתר שאת הנתבעת, הניחו שמדובר בגידול בעל סיכון נמוך לחזור ולא ייחסו חשיבות לכך שנותרו תאים סרטניים בגוף, כפי שניתן היה לראות בבדיקה הפתולוגית שבוצעה לאחר הניתוח.
זאת ועוד, הנתבעים לא הסבירו למנוח את המשמעות של אי הוצאה מלאה של הגידול ואת האפשרויות הטיפוליות שהיו פרושות לפניו באותה עת.
באשר לנזק, השופט כתב כי התובעים לא הצליחו להראות שעקב רשלנות הנתבעים במעקב קוצרה תוחלת חייו של המנוח.
עם זאת הוא קבע כי התובעים זכאים לפיצוי על פגיעה באוטונומיה של המנוח, בכך שהנתבעים לא מסרו לו מידע מלא בזמן אמת.
"המנוח לא יכול היה להעיד לפני. אולם בעצם העובדה שהתביעה הוגשה על ידו, על אף שידע כי הוא חי על זמן שאול, יש ללמד שהעלבון היה קשה מנשוא", כתב השופט בהקשר זה.
בסופו של דבר חויבו הנתבעים לפצות את התובעים ב-150,000 שקל בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% והוצאות בסך 2,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד לירן גלפנד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד יעקב עוזיאל
עו"ד אריה חגאג
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.