בית המשפט לענייני משפחה בקריות דחה את התביעה שהגיש האב, המתגורר ברוסיה, וקבע כי ילדיו לא נחטפו לישראל בניגוד לרצונו. הוּכחה כוונה להשתקע.
לפנינו סיפור על משפחה מפולגת, תרתי משמע. האב האם ובנם הבכור נולדו ברוסיה, ושני ילדיהם הקטנים נולדו בקנדה. במרץ 2014 עלו בני המשפחה לישראל והילדים נכנסו באמצעות אשרת תושב ארעי. מאז ועד היום מתגוררת האם עם שניים מילדיה בארץ, בעוד שהאב עזב עם הבן הבכור, ללא ידיעת האם וללא הסכמתה, לרוסיה, לקנדה ואז שוב לרוסיה.
לשאלות בענייני משפחה:
פנו ל - פורום דיני משפחה
בספטמבר 2014 הגישה האם בקשת עיכוב יציאה מהארץ לשני הילדים שנותרו עמה מהחשש שהאב ייקח גם אותם.
בינואר 2015 הגיש האב תביעה באמצעות עו"ד מיכאל רייכלסון להחזרת ילדים חטופים לפי חוק אמנת האג מאחר שלטענתו מקום מגוריהם הקבוע של ילדיו הוא קנדה. האב פירט את סיפור חיי המשפחה, שנעה על קו רוסיה – קנדה בחיפוש אחר מקום מגורים קבוע. האב טען, כי כשהאם סיפרה לו שהיא זכאית לקבל אזרחות ישראלית וברצונה לעבור לישראל, הוא הבהיר שאין לו קשר ליהדות ושאינו מעוניין לחיות בישראל.
לאחר דין ודברים ביניהם, טען האב, שהוא והאם הגיעו לפשרה לפיה יגיעו לישראל לביקור של חודשיים, ולאחר מכן ימשיכו לקנדה על מנת להשתקע שם. אולם, למורת רוחו, האם החליטה להישאר בישראל. לנוכח סירובה לעבור לקנדה, הוא עזב לרוסיה בספטמבר 2014 עם בנו הבכור.
לטענת האב, האם יצרה מצג שווא לפיו הוא הסכים לעבור לישראל, אלא שבפועל, כל המהלכים שנעשו בארץ – בהם חתימה על מסמכים לקבלת אזרחות ישראלית (שלטענתו לא הבין והיה בטוח שחתם על אשרת תייר, כיוון שהיו בשפה העברית), שכירת דירה (אפשרות שהאם הציגה כחסכונית יותר ממלון) ורישום הילדים למוסדות חינוך בישראל (עניין שנדהם לגלות כשחזר מחו"ל) – נעשו ללא הבנתו או ידיעתו. לטענתו, אלה מהלכים שהאם יזמה כדי להערים עליו להישאר בישראל.
האם טענה, באמצעות עוה"ד נעם אפשטיין ויאנה קלוגרמן, שהתביעה עוסקת במשמורת ולא בחטיפת ילדים, שכן האב המתין זמן רב להגשת התביעה. לטענתה, האב הסכים למעבר לישראל, אך לאחר מכן התחרט בעקבות המצב הביטחוני שהיה באותה התקופה, ובשל כך שכנע את בנם הבכור לעזוב איתו. האב, לטענתה, חטף את בנם הבכור, וכלל לא הצליח להוכיח שקנדה, או רוסיה לצורך העניין, היא מקום המגורים הקבוע של ילדיהם.
חטופים?
השופטת שירי היימן דחתה את התביעה וקבעה שמקום מגוריהם הקבוע של הקטינים החל מיום עליית המשפחה לישראל הוא בישראל. לדעתה, העובדה שהמשפחה שקלה לחזור לגור בקנדה אינה הופכת את קנדה למקום מגוריה הקבוע, ומאחר שהדבר לא הוכח, לא ניתן לומר שהילדים שבארץ הם חטופים.
השופטת סברה שעם הגעת המשפחה ארצה, היא נקטה בכל הפעולות שנדרשות להשתקעות, אלא שאז, למרבה הצער, נוצרו בין ההורים חילוקי דעות: האישה הרגישה שמצאה את המקום המתאים לה ולילדיה, בעוד שהבעל רצה לעזוב. לאחר שלא הצליח לשכנע אותה לעבור לקנדה או לרוסיה, הוא עזב את הארץ ולקח איתו את בנם הבכור ללא ידיעתה ובניגוד להסכמתה.
לפיכך, נפסק שהבעל ישלם לטובת אוצר המדינה הוצאות משפט בסך 5,000 שקל.
- ב"כ הנתבעת: עו"ד נעם אפשטיין, עו"ד יאנה קלוגרמן
*** המידע המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.