המחוקק והמשפט הישראלי עדיין לא מכירים בזכויות הנובעות מנישואי חד-מיניים. כפתרון זמני, עד שנבין שאין מנוס ממילוי החלל המשפטי, יכולים בני הזוג להשתמש בדרך עוקפת: עו"ד יסמין בן-דוד על הסכמי הורות ושיתוף בין חד-מיניים.
בשנים האחרונות חלו שינויים במבנה התא המשפחתי המסורתי וברחבי העולם הלכו והתרבו מקרי הקמת משפחות חד-מיניות. מה שנחשב בעבר לחטא מוסרי שיכול היה להתקיים רק במחשכים, קיבל בשנים האחרונות הכרה חברתית שהולידה את הצורך בהסדרה משפטית של היחסים הנובעים מקשרים מסוג זה, אם בין בני הזוג לבין עצמם ואם בהקשר להרחבת המשפחה.
לשאלות בנושא הסכמים במשפחה
כנסו לפורום דיני משפחה של פסקדין
המגמה העולמית להכרה בתא משפחתי חד-מיני כשווה ערך לתא משפחתי מסורתי היא רצויה ונברך אם גם תגיע למחוזותינו. היא זו שמאפשרת היום את ההכרה בהסכמים הנחתמים ע"י שני אנשים, שאינם הטרוסקסואלים, בכל הנוגע להורות. בכך מתאפשר להם להגשים את הזכות הבסיסית להיות הורה, גם כשהטבע אינו מאפשר.
ברור לכל בר דעת כי חוסר הסובלנות החברתית לקשרים משפחתיים מסוג זה מנוגדת לעיקרון השוויון - נשמת אפה של הדמוקרטיה.
שינויים חשובים אך מינוריים
אמנם, במדינת ישראל עדיין לא מכירים בנישואים אלו כאשר הם נערכים בין גבולותיה וכך גם במרבית הזכויות הנובעות מהם, אך בהחלט ניתן להבחין בדרך שנסללת לכיוון זה, גם אם סלילתה תסתיים בעוד שנים רבות.
כך, מעת לעת נקרא המחוקק ע"י בתי המשפט לפעול ולהביא לשינוי הסטאטוס קוו בתחום זה. אלא שבינתיים, המחוקק נמנע מלעשות שינוי מהותי, כזה שהשלכותיו יתנו אותותיהן במעגלים נרחבים יותר. ככל הנראה הדבר נובע מהפחד שהשינוי ייצור סטאטוס "כלאיים" בין רווקים וידועים בציבור הטרוסקסואלים, לבין אלו הנחשבים נשואים עפ"י הדין הקיים, מה שיזיק לנבחרי העם בזירות הפוליטיות והדתיות.
ואולם, ברור שלא ניתן להתעלם ממצב קיים ונפוץ של קהל אזרחים שיש לתת לו מענה. ולכן, המחוקק, אשר כאמור מכיר בצורך אבל נמנע מלפעול לשינוי מהותי, ערך כמה שינויים מינוריים שביהמ"ש עושה בהם שימוש מקסימאלי, מקום בו הצדק הטבעי והנורמות החברתיות מחייבות זאת.
דוגמא לכך היא החלת חוק יחסי הממון בין בני זוג גם על בני זוג מאותו המין. המונח "בן זוג" שבסעיף 1 לחוק, הוכר ככולל גם זוגות חד מיניים.
עוד ב- 2004 הוכרע כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לאשר הסכם שנערך בין בני זוג חד מיניים וקבע כי המונח "בן משפחה" בחוק בית המשפט לענייני משפחה כולל גם בן זוג במערכת יחסים חד-מינית.
במקרה אחר, (תמ"ש 32520/97) ביהמ"ש נענה לבקשת בת זוג למתן צו הגנה (הרחקה) נגד זוגתה, לאחר שקבע כי החוק למניעת אלימות במשפחה חל על בנות הזוג.
ביהמ"ש המחוזי קבע כבר לפני כעשור כי יש לפרש את המונח "איש ואישה" בחוק הירושה בהתאם לרוח התקופה, וכי בני זוג מאותו מין, שניהלו אורח חיים זוגי יכולים לרשת האחד את השני ללא צורך בצוואה מפורשת.
בנוסף, בני זוג מאותו מין אשר נישאו במדינה המכירה בנישואין מסוג זה רשאים להירשם במשרד הפנים כנשואים ולאחרונה אף נפסק כי שתי נשים - המקיימות קשר זוגי והילד אומץ כדין ע"י האם הלא-ביולוגית - רשאיות להירשם כל אחת במשרד הפנים כאם הוולד.
בספטמבר 2014 ניתן פסק דין פורץ דרך שמהווה ממש בשורה מהפכנית לבנות זוג חד-מיניות, ובו נסללה הדרך להכיר בבת הזוג שאינה האם הביולוגית כאם הילד המשותף מבלי שתיאלץ לעבור הליך אימוץ ארוך ומפרך.
הסכם: לא נעים, אך הכרחי
ההחלטות השיפוטיות הללו עצומות בחשיבותן, אבל לצערנו הן לא מספיקות: כך לדוגמא, חוק המזונות לא חל על בני זוג חד-מיניים. כך, במקרה של פרידה, בן זוג לא יכול לתבוע מזונות מבן זוגו באופן שבו אישה יכולה לתבוע מזונות מבעלה, גם אם הוא נשען על בן זוגו המפרנס. יתרה מכך, אין בחוק מנגנון המסדיר גירושין בין בני זוג חד-מיניים. מה יעשו בני זוג חד-מיניים שרכשו בית משותף, ריהטו אותו יחד, חסכו יחד בחשבון בנק משותף וכיו"ב? כיצד הם יפתרו מחלוקות ביניהם במקרה של סכסוך קשה ופרידה?
לנוכח המצב החקיקתי כיום והחללים הקיימים בחוקי המשפחה ביחס לנושאים הנובעים מקשרי נישואין חד-מיניים, טוב יעשו בני הזוג אם ייקחו החלטות בעניינים אלה מבעוד מועד ובתחילת הקשר. אף שלא נעים להתעסק בעניינים רכושיים כשהאהבה בשיאה, הדבר עדיף מאשר שבבוא העת יצטרכו לתת גורלם בידי צד שלישי (ביהמ"ש) שאין בידיו כלים מוגדרים להכריע בעניין.
הסכמים בין חד-מיניים צריכים לכלול בתוכם הוראות ביחס לנושאים הנובעים מקשרי זוגיות "רגילים" כגון עניינים רכושיים, מזונות ילדים, הסדרי ראייה, משמורת וכו'. הסכמים אלו בעלי תוקף משפטי מכוח חוק החוזים ומתפרשים לאורו, ממש כמו כל חוזה אחר.
ציניקנים יגידו כי לגיטימציה משפטית מסוג זה מולידה עימה תופעה חברתית מסוכנת של איבוד ערכי המוסר, וההכרה החברתית או המשפטית בהסכמים אלו דווקא עשויה לפגוע באופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ואף מסכנת את קיומה ככזו.
ואולם, לדעתי האישית, זהו ביטוי מובהק לחוסר סובלנות חברתית וקבלת האחר תוך כיבוד חירות הפרט. יש בכך בכדי להתכחש לחלוטין למגמה שהולכת ונהיית נפוצה יותר ויותר. התבוננות כזו על מצב קיים עלולה לשסוע שסע חברתי, שלאורך שנים יכול לתת אותותיו בביטויי גזענות קיצוניים, אותם איננו יכולים להרשות לעצמנו להוסיף לסל הגזענות שכבר קיים כאן גם כך. לכן, טוב נעשה אם נבין ונקבל שיש ואפשר גם אחרת.
* עו"ד יסמין בן דוד עוסקת בדיני משפחה, ירושות וצוואות
** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.