ועדת הערר לפי חוק הנכים מתחה ביקורת על החלטת קצין התגמולים לדחות את תביעתו של הצעיר מבלי לנמק כמו שצריך ותוך התעלמות מוחלטת מכך שמטרת החוק היא להיטיב עם נכי צה"ל
בעקבות ערעור: בן 29 שסובל מפגיעה נוירולוגית בשל אירוע שהתרחש בזמן שירותו הצבאי זכה לאחרונה בהכרה כנכה צה"ל. ועדת הערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), שבראשות השופט אורי גולדקורן, קבעה כי ההחלטה של קצין התגמולים לדחות את תביעתו הייתה מלאת כשלים ונגדה את רוח החוק שנועד להיטיב עם החיילים ולא להקפיד איתם.
ספורטאי שהתגייס ב-2011 עם פרופיל 97 והיה מיועד לצנחנים, סיים את השירות עם פרופיל 21 בעקבות פגיעה נוירולוגית שמתבטאת בין היתר בבעיות דיבור וזיכרון. הבעיה החלה בעקבות אירוע שהתרחש כששהה בחופשת סוף שבוע לאחר תקופת אימונים אינטנסיבית, שבמהלכה תקף אותו שיתוק בפנים והזיכרון שלו אבד.
לאורך השירות הוא עבר בירורים רפואיים כשהאבחנה הייתה שהוא סובל ממחלה נוירולוגית בשם ADEM. לאחר שהשתחרר מהצבא, הוא ביקש מקצין התגמולים להכיר בו כנכה צה"ל אבל קיבל דחייה בנימוק שאין קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו.
בערעור שהגיש על ההחלטה הוא טען שהיא שגויה. צוין כי קצין התגמולים פנה לשני מומחים – המומחית הראשונה מצאה קשר סיבתי בין מצבו לבין השירות אבל המומחה השני שלל אותו. בהחלטה התבסס קצין התגמולים רק על חוות הדעת השנייה מבלי לנמק מדוע.
המערער הדגיש שהאירוע נגרם אחרי תקופה של אימונים פיזיים קשים ביותר והגיש חוות דעת נוירולוגית שלפיה עבר אירוע מוחי כתוצאה מהמתח בו היה נתון.
קצין התגמולים טען כי ההחלטה בעניינו של המערער הייתה מנומקת ומבוססת, ואין אסכולה רפואית מבוססת לכך שאירוע מוחי יכול להיגרם כתוצאה מדחק.
מומחה שמונה מטעם הוועדה קבע כי קשה לדעת מה גרם לפגיעה הנוירולוגית – אירוע מוחי או מחלת ADEM – אבל רק אם מדובר ב-ADEM מתקיים קשר סיבתי לשירות הצבאי.
דחק מתמשך
חברי הוועדה בראשות השופט אורי גולדקורן קבעו כי החלטת קצין התגמולים הייתה רצופת כשלים. בין היתר כיוון שלא נימק אותה תוך הפרת חובת ההגינות שמוטלת עליו, ובחר להעדיף את חוות הדעת שמחמירה עם המערער בניגוד לרוח החוק שמטרתו להיטיב עם הנכים ולא להקפיד עמם.
בנוסף נקבע כי קצין התגמולים עסק בשאלה האם יש קשר בין השירות לבין המצב הנוכחי של המערער, ואילו הדרישה היא לבדוק קשר של סיבה ותוצאה בין השירות לבין האירוע שהתרחש באותה תקופה.
חברי הוועדה שוכנעו שהאירוע היה תוצאה של תקופה ארוכה של לחץ כבד. "מוטיבציה גבוהה, פרפקציוניזם, הפעלת מאמצים גופניים במידה המכסימלית, אימונים ופעילות שוטפת שהצריכו כושר גופני גבוה, הפנמת כל קושי והימנעות מלהתלונן על קשיים פיזיים ונפשיים – כל אלו, שהיו קיימים בעת ובעונה אחת אצל המערער, יצרו שילוב של מצב דחק מתמשך", נכתב בפסק הדין.
הם הגיעו למסקנה כי בנסיבות אלה, לא משנה אם הפגיעה נגרמה בשל אירוע מוחי או בשל מחלת ADEM, ודי בכך שהחלה באירוע שהתרחש בשירות הצבאי והידרדרה לכדי המצב הנוכחי. במילים אחרות, הם קבעו כי מתקיים קשר סיבתי בין השירות לבין האירוע שהוביל לפגיעה הקוגניטיבית.
לפיכך, הערעור התקבל וקצין התגמולים חויב לשלם למערער 10,000 שקלים עבור שכר טרחת עו"ד, 1,800 שקלים עבור עדותו של המומחה מטעם הוועדה והוצאות על חוות דעתו.
- ב"כ המערער: שאולי יצחק, עורך דין נכי צה"ל
- ב"כ המשיב: עו"ד גיטל דמס מפרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
עו"ד רפאל שלום יאיר
עוסק/ת ב-
צבא ומשרד הבטחון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.