חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר – ולא תוכל להתחרט על העברת נכס לאחותה

אישה דרשה לבטל הסכם מתנה בו העבירה לאחותה זכויות בחנות. טענות התובעת כי ההסכם נחתם תחת ניצול ועושק וחלה הרעה במצבה הכלכלי נדחו

השופטת הילה גורביץ שינפלד דחתה לאחרונה תביעה לביטול הסכם מתנה שנחתם ב-2010 בו התחייבה אישה להעביר לאחותה זכויות בחנות שנמצאת בחיפה. התובעת טענה שאחותה ניצלה את מצוקתה הנפשית והכלכלית וכי היא זכאית לחזור בה לנוכח הרעה במצבה הכלכלי. השופטת דחתה את הטענות וקבעה שהתובעת לא יכולה לחזור בה, בעיקר לנוכח ייפוי כוח בלתי חוזר עליו חתמה. 

התובעת סיפרה כי היא בעלים של חנות. אחותה, הנתבעת, היא בעלת חנות צמודה שגובלת בקיר משותף לחנותה. שתי החנויות הושכרו יחד לצד שלישי שהפעיל במקום בית קפה.

לדבריה, לפני כ-10 שנים חתמה על תצהיר מתנה וייפוי כוח בלתי חוזר להעברת הזכויות בחנות שלה במתנה לאחותה. באותו זמן היא גרה בארה״ב ובהמשך עברה לקנדה כשהיא מותירה אחריה כמעט מיליון דולר חובות למס הכנסה האמריקאי.

על נסיבות חתימת התצהיר היא סיפרה שבסוף שנת 2009 העסק שלה נקלע לקשיים ומצבה הכלכלי התדרדר. אחותה ניצלה את מצוקתה והציגה לה שוכר שמוכן היה לשכור את החנות תמורת תשלום מראש לחמש שנים, ואמרה לה שהתשלום משקף את שווי החנות. לכן, בהסכמה, הועברו דמי השכירות במלואם לתובעת והיא חתמה על מסמכי המתנה. 

לטענתה, זמן קצר לפני הגשת התביעה היא ביררה על אודות ״הצעתה האטרקטיבית״ של אחותה וגילתה כי הוטעתה ביחס לשווי החנות והוחתמה על מסמכי מתנה תמורת סכום שממילא הייתה אמורה לקבל כדמי שכירות.

היא הוסיפה כי לא הוסברה לה משמעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר וכי לא הבינה שהוא מונע ממנה להתחרט.

הנתבעת הכחישה את הטענות. היא ציינה כי מי ששכר בעבר את החנות מהתובעת לא שילם את דמי השכירות ובהמשך נטש את הנכס והשאיר אותו הרוס. לאור זאת, ולאחר שהתובעת מאסה במלחמות עם השוכר, פנתה אליה וביקשה שתמצא קונה לחנות שלה תמורת 340,000 שקל.

לדבריה, מתוך דאגה לאחותה, מצאה שוכר שהסכים לשלם דמי שכירות מראש בסכום כולל של 393,000 שקל ובהתאם לכך נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין השוכר. בהמשך, לאחר שהתובעת החליטה להיפטר מהחנות וכאות תודה על כך שעזרה לה בטיפול בנכס, העניקה לה את הזכויות בחנות במתנה.

ידעה על מה חתמה

השופטת הילה גורביץ שינפלד מבית המשפט למשפחה בחיפה ציינה כי הסכם מתנה הוא מטבעו חד-צדדי, וככזה, יש משקל רב לשאלת גמירות הדעת (הכוונה להכנס להסכם מחייב) של נותן המתנה. במקרה זה עולה מהראיות והמסמכים כי לא יכול להיות ספק שבמועד הרלוונטי הייתה לתובעת גמירות דעת מלאה לתת את המתנה. כמו כן, אין ראיות לניצול ועושק מצד הנתבעת.  

השופטת הבהירה כי התובעת חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר ולפי הפסיקה הדבר מהווה ויתור על זכות החזרה. כמו כן, מהראיות עולה שהתובעת ידעה היטב מה משמעות המסמך.

זאת ועוד, הטענה כי חלה הרעה במצבה הכלכלי של התובעת לא הוכחה והנסיבות מצביעות על כך שהתביעה לא הייתה מוגשת אלמלא פרץ סכסוך בין האחיות בשל רצון התובעת לפרק שיתוף בנכס אחר. 

לפיכך דחתה השופטת את התביעה וחייבה את התובעת בהוצאות בסך 5,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 27,000 שקל. 

• ב״כ התובעת: עו"ד ניצן בר אילן
• ב״כ הנתבעת: עו"ד דן נובהארי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.