גרוש תבע חצי דירה שהתקבלה בירושה – ונדחה

ביהמ"ש קבע שלנוכח תקופת המגורים הקצרה של בני הזוג בדירה והשקעתו הזניחה של הגרוש בשיפוצה, לא הוכחה לגביה כוונת שיתוף. למרות זאת, הוא יפוצה ב-367,500 ש'

גרושה לא תצטרך לחלוק עם בעלה לשעבר את הדירה שירשה מסבתה – כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בלוד כשאישרר את פסק-דינו של בית המשפט למשפחה בפתח-תקווה הקובע זאת. לצד זאת, סגנית הנשיאה ורדה פלאוט (אב"ד) והשופטים צבי ויצמן ויעל מושקוביץ קבעו שלנוכח דומיננטיות הגרוש בניהול השיפוץ המאסיבי שנערך בדירה, מוצדק לפסוק לטובתו יותר ממחצית השבחת הדירה – 367,500 שקל.

הצדדים היו נשואים במשך תשע שנים והביאו לעולם שני ילדים, בני 11 ו-8. כשנתיים לאחר חתונתם אבי האישה נפטר ובהתאם לצוואת סבתה המנוחה, שנכתבה בדרך של יורש אחר יורש, היא ירשה את דירתה. לנוכח מצבה הרעוע של הדירה לקחו הצדדים משכנתה בסך כמיליון שקל על-מנת לשפץ אותה. ביוני 2018, עם תום השיפוץ, נכנסו הצדדים וילדיהם לדירה, שבטאבו נרשמה על-שם האישה בלבד.

אלא שמגורי הצדדים בביתם החדש לא האריכו ימים, כאשר על רקע האשמות מצד הבעל לכך שאשתו בגדה בו – עזבה האחרונה את הבית. בנובמבר 2021 הם התגרשו באופן רשמי. בהמשך נדחתה תביעת הגרוש להכיר בו כבעלים של מחצית מהדירה.

בית המשפט למשפחה קבע שבין היתר בשל תקופת הנישואים הקצרה ומשך המגורים הקצר בפרט, רישום הדירה על-שם האישה בלבד והעובדה שהשניים לא חתמו על הסכם ממון המעגן את זכויות הגרוש בדירה – הרי שלא הוכח לגביה כוונת שיתוף. לצד זאת, נקבע שהגרוש זכאי ל-50% מההשבחה שנוצרה לדירה בעקבות השיפוץ, בסך כרבע מיליון שקל.

ההשקעה בטלה בשישים

הגרוש לא השלים עם פסק הדין והגיש באפריל האחרון את הערעור למחוזי. לטענתו ישנן מספר אינדיקציות המעידות על שיתוף ביחס לדירה, כמו לקיחת משכנתה משותפת לצורך השיפוץ ורישומו כבעלים נוסף בדירה במועצה ובחברת החשמל. לשיטתו הכרעת בית המשפט למשפחה עומדת בניגוד להלכות הנוגעות לכוונת שיתוף ספציפי, ואינה הגיונית.

מנגד טענה האישה שאין מקום להתערב בפסק-הדין, בין השאר לנוכח תקופת המגורים הקצרה בדירה – בת פחות משנתיים – שאין בכוחה לבסס כוונת שיתוף.

שופטי המחוזי נתנו משקל משמעותי לעובדה שהגרוש לא התעקש לרשום את הדירה גם על-שמו, חרף מוכנותו לקחת הלוואה משמעותית לצורך שיפוצה. עובדה זו, לצד תקופות הנישואים והמגורים הקצרות שלא התנהלו על מי מנוחות, וכן השתתפותו של הגרוש ב-60,000 שקל בלבד מהחזרי המשכנתה שנלקחה לצורך השיפוץ (הוא הפסיק לשלם אחרי שאשתו עזבה את הבית) – הביאו את השופטים למסקנה שלא הוכחה כוונת שיתוף ביחס לדירה.

"לא ניתן לטעון כי השקעה של 60,000 שקל היא 'השקעה כספית רצינית' המעידה על כוונת שיתוף, ומאידך, ניתן גם ניתן לטעון כי היא בטלה בשישים", כתבו השופטים.

לצד זאת הם ראו לנכון להתערב בפסק-הדין של בית המשפט למשפחה ולהגדיל את שיעור השבחת הדירה כתוצאה מהשיפוץ שמגיע לגרוש, מ-50% ל-75%. לדבריהם, להבדיל מהדירה עצמה, ההשבחה מהווה נכס בר-איזון שניתן לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון לחלקה באופן לא שוויוני.

משעלה ממסכת הראיות כי הגרוש היה דומיננטי בניהול השיפוץ, בהתקשרות עם הקבלן ובעיצוב הבית, הכריעו השופטים כי במקום רבע מיליון השקלים שנפסקו לטובתו (50% מהשווי השמאי של ההשבחה בסך 490,000 שקל), הוא יקבל 367,500 שקל.

בהתאם לכך, נקבע שההוצאות שנפסקו לחובת הגרוש בבית המשפט למשפחה יופחתו מ-50,000 שקל ל-15,000 בלבד.

• ב"כ המערער: עו"ד א. זמברג
• ב"כ המשיבה: עו"ד י. מרק

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.