הצוות הרפואי של בי"ח וולפסון לא מסר הסבר ראוי על המצב לרבות חשש לקיומו של קרע בגיד אכילס. נקבע כי הייתה כאן רשלנות והפרה של חוק זכויות החולה.
בית משפט השלום בתל-אביב פסק לאחרונה כ-220 אלף שקל לצעירה (24) שנפצעה בקרסול עקב דריכה על זכוכיות, ולא קיבלה הסבר ראוי על מצבה, לרבות האפשרות שהאבחנה הראשונית הייתה שגויה. השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין קבע כי הצוות הרפואי בבית החולים וולפסון שבחולון הפר את חוק זכויות החולה ואף התרשל לנוכח העובדה שלימים התגלה אצל הצעירה קרע חלקי בגיד אכילס והיא נאלצה לעבור ניתוח.
המקרה התרחש ב-2010. הצעירה, אז כבת 15, הגיעה למיון ושחררה לאחר שבדיקות שבוצעו לה לא העידו על ממצא כלשהו למעט חתך שטחי מאחורי עקב שמאל.
בפועל, התברר לימים כי היה לה קרע חלקי בגיד אכילס והיא עברה ניתוח בבית החולים מאיר שבכפר סבא, שלאחריו נותרה עם צלקת מכוערת ורגישה.
לפני כ-5 שנים היא הגישה תביעה לפיצויים של כ-1.8 מיליון שקל נגד בית החולים וולפסון והמדינה ונגד אורתופד של קופת החולים. בתביעה נטען כי הצוות הרפואי של בית החולים התרשל משום שלא ביצע בדיקות מתאימות אף שבדו"ח המיון נכתב במפורש כי ייתכן שהגיד שלה נפגע.
באשר לאורתופד, נטען כי אף שהגיעה אליו במצב חמור, כשהיא נעזרת בקביים, וחרף הכתוב בדו"ח המיון הוא לא בחן את האופציה של קרע בגיד והמליץ לה לשים סד וללכת כרגיל.
מטעם בית החולים נטען כי הבדיקות במיון נעשו בהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת וכי גם אם היה מאובחן קרע חלקי בגיד לא הייתה חובה לנתח, שכן בהחלט אפשר לטפל במצב כזה בטיפול שמרני של התאחות טבעית. עוד נטען כי הנזקים עליהם הצביעה התובעת נגרמו עקב הניתוח ולא בשל הטיפול במיון.
האורתופד טען להגנתו כי פעל בסבירות לנוכח ממצאי הבדיקות מהמיון, וכי אי אפשר לבחון את התנהלותו ב"חוכמה שבדיעבד", בפרט כשהאסכולה השמרנית היא דרך מקובלת ואף עדיפה בעיניו לטיפול בקרע בגיד.
מידע חסר
השופט הבכיר קליין דחה את התביעה נגד האורתופד לאחר שקבע כי פעל באופן מקצועי וראוי. בהקשר זה השופט הבהיר כי הטיפול השמרני הוא אכן שיטה מקובלת בפרקטיקה הרפואית, ואי אפשר לזקוף לחובת הרופא את בחירתו באסכולה אחת ולא באחרת.
דברים דומים נקבעו אף באשר לבית החולים, אלא שהשופט סבר כי בכל זאת הצוות הרפואי התרשל ולא מילא אחר הוראות חוק זכויות החולה. בהקשר זה השופט ציין כי התובעת שוחררה מהמיון ללא המלצה להמשך מעקב אצל אורתופד, מבלי שנאמר לה במפורש כי ישנו חשש לקיומו של קרע לא מאובחן ושעליה לבצע בדיקת אולטרסאונד לאחר שהפצע יגליד. בנוסף, היה מקום לפרט בפני התובעת והוריה מהן המשמעויות של קרע חלקי או שלם בגיד, מהן האפשרויות הטיפוליות העומדות בפניה (הניתוחית מול השמרנית) ומהן היתרונות והחסרונות של כל אחת מכן.
בהתחשב בכך, השופט חייב את בית החולים והמדינה ב0פיצוי גלובאלי של 180 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 42,120 שקל. לנוכח דחיית התביעה נגד האורתופד, חויבה התובעת לשלם לו הוצאות של 25,000 שקל.
- שמות באי הכוח לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גלעד מלכא
עוסק/ת ב-
רשלנות רפואית
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.